הצדיק שלא הותיר אחריו ספרים, ולמד לצד גדולי עולם

עובדות על הצדיק הרב חכם סלמן חוגי עבודי זצוק"ל:

בשנת תרנ"ד (1894) בחודש תמוז נולד בבגדד לאביו רבי יצחק ולאמו רימה. מקטנותו הוריו הקפידו שילמד בתלמוד תורה, וכשגדל עבר לבית המדרש הידוע "בית זילכה". הסביבה וחבריו כינו אותו בתור "הארי שבחבורה", מפני שהיה חדור בלימודו.

לצד רבני בגדד המקובלים: רבי יהודה פתיה, חכם שמעון אגסי, חכם צדקה חוצין, חכם יצחק מכמל - למד הרב חכם סלמן. עד חצות הלילה היו שוקדים על התורה הקדושה, מעבר לסדרי הלימוד של הישיבה הצעירה. שמו התפרסם כאחד מגדולי הדור, היה בעל ענווה גדולה וברח מהכבוד.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הרב חכם סלמן התמנה לראש ישיבת "תומכי תורה" בבית מדרש "בית זלכה", שם למדו תלמידי חכמים עצומים. ובהיותו בגיל 34 בלבד התמנה לאב בית דין בגדד, ולאחר מכן לראש "רבני בבל".

רבי סלמן פעל ועשה רבות למען חיזוקה הרוחני של קהילת יהודי בבל, התנהגותו הייתה בנועם הליכותיו ובגישתו החביבה והאהובה לכל אחד. כך הצליח לקרב רחוקים ולהרבות כבוד שמיים.

בשנת תשי"א (1951) חכם רבי סלמן חוגי עבודי עלה לארץ הקודש. בשנה הראשונה לעלייתו והיה עובד הגאון חכם סלמן יחד בשדות עם שאר העולים, רק לאחר תקופה קצרה הגיעה השמועה לראשון לציון, הרב הגאון יצחק ניסים זצוק"ל, שחכם רבי סלמן הגיע לארץ ישראל וזימן אותו אליו.  

שנה לאחר שהותו בארץ התמנה לדיין בעיר פתח תקווה. לאחר מספר שנים עבר לירושלים ושם כיהן כאב בית דין. וכן נבחר לחבר במועצת הרבנות הראשית.  

בהתנדבות היה מגיע למסור שיעורים באזכרות לכל דורש. הסכים לחזק ולעודד את בני ישראל. הרב בן ציון מוצפי מספר כי לעולם לא הרים את קולו על שום האדם, היה בקי בש"ס בארבעת חלקי שולחן ערוך. כל מעשיו היו לשם שמיים, כיבד כל אדם בסבר פנים יפות והיה מקרב את בני ישראל לאבינו שבשמיים, היה אהוב על הבריות.

בשנת תשל"ג (1973) בתאריך כ"ה אדר א' לאחר שמסר שיעור בגמרא בבית הכנסת "אוהל רחל" מסר את נשמתו הטהורה לבוראה. אלפי אנשים מכל רחבי הארץ באו להשתתף בהלווייתו. מקום קבורתו בהר הזיתים (סמוך לקברו של הרב המקובל רבי יהודה פתיה זצ"ל)

"פ"נ (פה נקבר) איש האשכולות פוסק ומורה הוראה, מרביץ תורה ברבים הראב"ד בארץ ובבל חבר בי"ד הגדול ומועצת הרבנות הראשית סלמאן חוגי עבודי זצוק"ל"

רבי סלמן חוגי עבודי לא הותיר ספרים. תלמידיו ליקטו והוציאו לאור ספרים מתוך דרשותיו.

אומר הצדיק: "תפילה לעני כי יעטוף...", מלמד שהעני עוטף את תפילתו ובזכותו מקבלים את תפילת העשיר.

כמה גדולה מעלת הצדקה שנותנים לפני התפילה, ועל אחת כמה כשעני מתפלל - בקשותיו מתונות וצנועות. אין המקטרגים מונעים מתפילתו לעלות לפני כיסא הכבוד. אבל אם עשיר שיש לו מיליון דולר, למשל, עומד ומתפלל שיהיה לו עוד מיליון דולר.

באים המקטרגים וטוענים "מה פתאום שיקבל? והרי זה בכלל לא מגיע לו". ואם העשיר נותן צדקה לעני, אז העני "עוטף" (מסתיר) או מסוכך על תפילתו של העשיר בתפילתו והמקטרגים לא יודעים. וכשהיא עולה לשמיים, ממש כמו מתנה עטופה, הם פותחים את תפילתו של העני ומקבלים אותה מיד וגם תפילתו של העשיר בתוכה, ונענים לו - בזכות העני.