הקב"ה רוצה לתת לנו, אבל זה תלוי בנו

השליחות בראי פרשת תצווה

"אַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה... לְכַהֲנוֹ לִי": כשפרשת השבוע מפרטת את מלאכת בניית המשכן וכליו, היא מעניקה חשיבות מיוחדת לחכמה של העוסקים במלאכה.

האמנים, יותר מכל אדם אחר, מוצבים לתפקיד של בניית כלי המשכן. להגשמת העבודה הקדושה הזו, הם משקיעים בתפקיד את כל כוחם אבל בעיקר את כישרונם. לא עבודת "הכפיים" היא שמקבלת את הפוקוס אלא המחשבה. הבונה, המעצב, האומן - צריך להתכנס ולמצוא בתוכו את הרעיונות, את היצירה.

הקב"ה מצווה את משה לדבר עם "חכמי לב" שיעשו בגדי הקודש לאהרן הכהן. המדרש מדייק כי למרות שהחכמים הם כבר חכמים, הם גם אלה שיזכו למנת חכמה נוספת מה' יתברך.

מדוע הקב"ה נותן חכמה רק לחכמים? הרי הדעת נותנת וההיגיון מורה שדווקא מי ש"חסר" יותר בחכמה - הוא גם זה שצריך אותה. זאת אומרת, שחכמה צריכה להינתן לכסילים, לא לחכמים שממילא כבר זכו במתנה היקרה שנקראת "החכמה". ולא רק, הרי מי שכבר חכם לכאורה יודע להסתפק במה שכבר יש לו, ומי שאין לו, אולי שווה לתת לו?

הרש"ר הירש מפרש כי הסיבה ש"הקב"ה משרה את חוכמתו למי שיש בו חכמה", הכוונה היא למי שיש בו "כישרון" של חכמה טבעית, אנושית. אבל הוא לא זלזל במתנה היקרה, אלא הוא כבר פיתח וקידם בעצמו את הכישרון עמו נולד. שהרי, מה הטעם להעניק חכמה למי שקיבל חכמה ולא עשה איתה דבר, לא פיתח את עצמו עם מתת הא-ל שקיבל?

ראשית עלינו להבין שמעלת החכמה לא עוברת בגנטיקה. אין שום ערובה שאם האב הוא פרופסור מפורסם או רב דגול, בנו או בתו בורכו בכישרונות דומים. התורה מלמדת אותנו כי האדם צריך להשתוקק - הוא בעצמו - לחכמה, ולחזר אחריה, כדי לזכות בה. ממילא, כשהאדם רוצה בכל נפשו - ה' מסייע בידו ומעניק לו חכמה מעבר לדרך הטבע.

בזמן שבחוץ סערו רוחות המלחמה בין צבאו של נפוליאון השלישי לאוסטריה, פנה מרן החפץ חיים זצ"ל לתלמידיו וגילה להם את הסוד: אם תרגישו טוב מאוד - לא תתאמצו. אם תרגישו פחות טוב, תיאלצו להתאמץ - ובוודאי שתנצחו.

כל אדם, גם אם הוא לא "גאון הכיתה" צריך לרצות. אם הוא מספיק ירצה להיות חכם - הוא יצליח, מפני שה' יסייע בידו.

במקרים האלה אין פסגה: כל אדם צריך לשאוף להחכים ו"לא להיות מרוצה" מהמקום אליו הגיע. אלא תמיד עלינו לשאוף לעלות עוד ולראות במה אנחנו יכולים להשתפר. כי העמידה במקום, מלמדת אותנו התורה, תגרום לנו להפסיד במערכה על החיים, ועל החכמה שיכולה לרדת לעולם רק דרכנו.

יהי רצון שיהיה להצלחת החיילים, להשבת החטופים בריאים ושלמים, ולרפואת כל החולים. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, לעילוי נשמת כל הנספים. וכמובן, לגאולה השלימה.