בעיות בשלום בית ובזוגיות: "אני 14 שנה לא מדברת עם בעלי"

מסופר על אישה מכובדת, יחסית מבוגרת, שהגיעה להתייעץ עם אשת דבר צעירה, יועצת גדולה מאוד וחשובה, בעניין שלום בית.  

למרבה ההפתעה, סיפרה אותה האישה בעלת החזות המכובדת כי היא לא מדברת עם בעלה במשך 14 שנים.  

התפלאה מאוד היועצת כיצד ניתן לא לדבר כלל במשך שנים כה רבות. המשיכה האישה המכובדת וסיפרה כי אין באפשרותם לפרק את החבילה ולהתגרש מכיוון שיש ב"ה משפחה ענפה - ילדים נשואים ונכדים, וב"ה עוד ילדים שצריך לחתן.  

התלבטה היועצת זמן מה ולבסוף הציעה לאותה האישה לקחת דף ולחלק אותו לשני טורים: בטור אחד יהיו כתובים כל הדברים הטובים והמעלות בבעלה, ובטור השני יהיו כתובים כל החסרונות בו. כך תוכל המטפלת לקבל פרספקטיבה מדויקת יותר ולבדוק כיצד היא תוכל לעזור לאותה האישה.  

החלה האישה לכתוב ולמלא דפים, אך לא הצליחה כלל למצור מעלות טובות בבעלה. חשבה המטפלת על "תוכנית ב'" וביקשה מאותה האישה להביא אלבומי תמונות של כל המשפחה, על מנת לבדוק את הדינאמיקה ולהביט מיהו אותו הבעל, שלא ניתן למצוא בו כלל מעלה טובה, אותו אדם שהצטייר באופן שלילי לחלוטין.  

כשראתה את אותו האיש בתמונות, הבחינה באיש מכובד שנראה אדם עדין וטוב. התעקשה האישה והמשיכה בשלה תוך שהיא טוענת שהיא הדומיננטית בבית והיא עושה את הכל, מבלי שבעלה תורם במאומה ומושיט יד כלל.   

כשהבחינה המטפלת שהאישה מדברת רק על עצמה, העלתה בפניה את הטענה שאולי יש סיכוי שהיא קצת מרוכזת בעצמה ולא נותנת לבעלה אפשרות לבטא את עצמו כלל.  

הציעה המטפלת לאותה האישה להתחיל לעשות "שיעורי בית" ולהסתכל בדברים החיוביים בבעלה ובצדדים החיוביים שלו: שנותן לה לשלוט ולנהל את הבית, שאוהב את ילדיו מאוד, שהוא איננו אלים כלל וכו'.  

חזרה אותה האישה מאוחר אל ביתה ולפתע באורח נס בעלה פונה אליה, לאחר 14 שנים שבהן לא דיברו כלל, ושואל אותה אם היא אכלה משהו.  

לאחר מכן מיהר הבעל להכין לאשתו לאכול. התפלאה האישה ולא הבינה מה קרה פתאום. היא החלה לחשוד כי אותה מגשרת דיברה עם בעלה ושאלה אותו אם מישהו דיבר איתו. השיב הבעל כי אף אחד לא דבר איתו והותיר את האישה עם לבטים רבים, כיצד פתאום ייתכן שהוא פונה אליה ודואג לה?!.  

אז מה קרה פתאום, מה באמת השתנה? החשיבה וההסתכלות. איש ואישה הם לב אחד. ברגע שהאישה החלה לבחון את הדברים יותר לעומק ומצאה בבעלה צדדים טובים ומעלות, ברגע שהיא הבינה שהוא לא "נורא" כל כך כפי שהתרגלה לצייר אותו לעצמה ולסביבה, הכל השתנה.  

הבעל הרגיש ב"טלפתיה" מעין תחושה שאשתו לא לוחמנית ומשנה את הגישה, ולמעשה אפשרה לו לפנות אליה מבלי שידעה מכך.  

פתאום החלה אותה אישה להבין כי למעשה היא לא הכירה את בעלה כל השנים ופספסה כל כך הרבה דברים טובים בו. ומדוע? כי היא הכירה רק את עצמה והתרכזה רק בעצמה מבלי לשחרר את המושכות ולתת לו את המקום, מבלי לסמוך עליו. 

כשראה זאת האיש הוא נתן את המקום לאשתו והפך עם השנים להיות מעין "צל", מתוך חשיבה שדעתו ממילא לא משנה דבר ולא חשובה.  

ברגע שאנחנו מתחילים לראות את הטוב של השני, אנחנו מושכים לעצמנו את הטוב. מצווה גוררת מצווה וטוב גורר טוב. אם נשתדל למצוא את הטוב באחר, יהיה באופן אוטומטי גם לנו טוב. בימים טרופים אלו יש לנו משימה חשובה לראות את הטוב איש ברעהו ולפעול כאיש אחד בלב אחד. זו הנוסחה היחידה לנצח את הפילוג והריחוק. בהצלחה.