איך מעלים את החבר, ומתעלים בעצמנו?

שליחות בראי הפרשה: בהעלותך - איך מעלים את החבר, ומתעלים בעצמנו?

"דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". אחרי הקמת המשכן – נשיאי ישראל מתכבדים בחנוכת המזבח. כל נשיא לראש שבט הקריב קורבן, רק ששבט לוי לא השתתף בהקרבת הקורבנות.

מסופר במדרש שחלשה דעתו של אהרן הכהן משום שלא היה לו חלק בחנוכת המשכן, עד כדי כך שנאמר לו: "חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בוקר וערב". למעשה, אהרן הכהן זכה לקבל מעמד מכבד יותר מהנשיאים על אף שלא השתתף בחנוכת המזבח.

למה כתוב "בהעלותך" ולא "בהדליקך" את הנרות?

בהעלותך מלשון העלאה, עליה, התעלות. ובהדליקך מלשון הדלקה. רש"י מציין את פירוש הפסוק: "שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". הענקת עזרה לחבר מתבטאת ביכולת להרים אותו ממצבו העגום עד שיעלה מאליו וילך בכוחות עצמו ולא רק לתמוך בו נקודתית.

ולאופן הפרקטי: איך עוזרים למישהו לעלות ומתעלים בעצמנו?

אומר רבי נחמן כי ראיית שתי נקודות האור בחבר מעלות את האדם עצמו. במציאת נקודה אחת טובה אצל האדם הוא מעצים את האור שלו ומעביר לחברו מבלי להפחית משלו.

זאת אומרת, אם אנחנו עוזרים למישהו, ותומכים בו מחזקים אותו נפשית - אם מעודדים אותו במילים טובות הוא יצליח לצאת מהבור ששקע בו, ונוכל לסייע עד שיעלה מעצמו. כפי שהשלהבת עולה מאליה, ללא עזרה חיצונית.

נחזור ונדגיש: על ידי העלאת האדם שצריך את העזרה  - אנחנו נעלה בעצמנו, ונעשה את השליחות שלנו בעולם.