הכוהנים חיללו שבת אך הצדיק ביקש שימשיכו לברך ברכת כוהנים

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם.

בשנת תרצ״ג הוכתר רבי יצחק קוסובסקי כרב ראשי בקהילת יוהנסבורג שבדרום אפריקה. כעבור זמן מה הוברר לרב, שיהודים רבים בקהילה מחללים שבת בפרהסיה [לעיני-כל,]  אוכלים מאכלות אסורים, ונכשלים גם באיסורי תורה אחרים. כמה מהם, שהיו כוהנים, היו באים לבית הכנסת בשבתות ובחגים, והיו עולים לדוכן לברך את המתפללים "ברכת כהנים", כמצוות התורה.

פנה הרב קוסובסקי אל גיסו, רבי חיים גרודזקי בשאלה, כיצד עליו לנהוג במחללי השבת בפרהסיה, הבאים לבית הכנסת, ועולים לדוכן עם שאר הכוהנים: האם ראוי למנוע מהם לברך את הקהל? שהרי קבעו הפוסקים שמומר לחלל שבת בפרהסיה הוא כמו מומר לעבודה זרה, ולא ישא כפיו עם הכוהנים.

או שמא ראוי להקל כאן, משום שעוברי עבירה אלה עושים זאת מחוסר ידיעה על גודל האיסור, והם בבחינת "תינוקות שנשבו"? השיב רבי חיים עוזר לגיסו, ואמר לו: לפי הדין, וודאי שהכוהנים המחללים שבת בפרהסיה אינם ראויים לעלות לדוכן, ולברך את קהל המתפללים. אולם, בכל זאת אני מורה היתר שלא לדחות אותם. שכן, רבים מהם עלולים לשכוח שהם כוהנים, ויבואו חלילה לשאת נשים, הפסולות לכהונה, ואף להיטמא למתים.

ועוד אמר רבי חיים לגיסו, הרב קוסובסקי: כאשר הכוהנים עולים לדוכן, ומברכים את העם ב"ברכת כהנים", חודרת בלבם ההכרה שהם מזרע אהרן הכהן, ואפשר שהכרה זו תביא אותם בעתיד לתשובה שלימה...