"הם עוד כמה דקות עולים": המשפחה שניצלה ממוות בזכות משחק שחמט

האם משחק שחמט יכול להציל חיים? יש אפשרות להביס אדם ולתת לו בכל זאת תחושה שהוא ניצח? וכיצד שאלות אלו קשורות ליעקב אבינו ולפרשת השבוע, פרשת "וישלח"? בפרשה אנו לומדים שיעקב אבינו הולך להיפגש עם עשו והוא שרוי במתח. כשבודקים לעומק את ההתנהגות של יעקב אבינו רואים משהו מוזר. המדרש כותב מצד אחד יעקב מגיע אל עשו "בכח הזרוע" כלומר שולח אנשים שיכו את עשו עד אשר הוא בוכה ומתחנן שיעזבו אותו  בטענה שהוא הנכד של אברהם. זה לא עוזר והם ממשיכים להכותו. לאחר מכן הוא טוען שהוא הבן של יצחק וגם זה לא משכנע אותם להפסיק עד שהוא טוען כי הוא אח של יעקב והם מפסיקים. "עם לבן גרתי" - למעשה יעקב אבינו שולח מסר לעשו כי במשך שנים הוא גר עם העבריין הכי גדול - לבן ולמרות זאת הצליח לשמור תרי"ג מצוות אז אין לו סיכוי לנצח אותו, גם רוחנית הוא חסין מפניו.

מצד שני אנחנו רואים כי יעקב אבינו משתמש מול עשו במילים כמו "עבדך יעקב" , "אדוני עשו" ומשתחווה לפניו. הדבר לא ברור. מדוע יעקב אבינו שלכתחילה הגיע כה חזק לפתע מתרפס מול עשו? מכך ניתן ללמוד יסוד מאוד חשוב בחיים! על האדם לדעת בכל רגע מהי מטרתו. המטרה של יעקב היתה לצלוח את הפגישה עם עשו ולהשאר אחריה בריא ושלם בגוף ובנפש. גם אם הוא היה צריך להתרפס לשם כך זה ממש לא משנה כי בשורה התחתונה ידו על העליונה. עשו לעומת זאת יישאר רק עם ההרגשה הטובה. כך גם בסיטואציות יומימיות בין בני אדם. לא פעם אנחנו מתווכחים מי יותר צודק ומנסים להצדיק את עצמנו. בחיים חשוב לתת הרגשה טובה לצד השני, תחושה שהוא שווה משהו והחכמה היא עדיין לצאת המנצחים בסיפור.

בימי השואה הארורה ישבה לה משפחה בביתה כשלפתע נשמעו דפיקות חזקות בדלת. הנאצים הופיעו בפתח הדלת ובאו לקחת את אב המשפחה. לפני שיצא איתם ציווה לאשתו ובתו שביום שיגיעו לקחת גם אותן שירוצו אל ביתה של העובדת שלהם השכנה הפולניה, יבקשו להתחבא אצלה ויצילו את חייהן. היום הזה לא איחר להגיע והאם והבת הלכו אל ביתה של העובדת הפולניה וביקשה את עזרתה. העובדת היססה בהתחלה ולא הסכימה. לאחר דין ודברים סגרה איתה האם שהן ישההו אצלה רק כמה ימים עד שהנאצים יגיעו וכשהם יגיעו הן יקפצו מחלון ביתה ויברחו. במשך שבועות ארוכים הן שהו בבית הפולניה. הבת התחברה עם בתה של הפולניה והן שיחקו יחד. האם היהודיה שמה לב שבתה תמיד מנצחת במשחקים ובתה של הפולניה מתרגזת.

האם קוראת לבתה ומסבירה לה שכעת הן נתונות לחסדי הפולניה והיא חייבת לתת גם לבת שלה לנצח כדי שהאם הפולניה לא תגרש אותן מביתה. נכון, היא אמנם תפסיד אך לא באמת כי אם חייה יינצלו בשל כך אז היא יוצאת המורווחת האמיתית. יום למחרת עשתה הילדה את מה שביקשה אמה ונתנה לילדה הפולניה לנצח. החלו משחקי גומלין ביניהן – פעם האחת מנצחת ופעם השניה.

כך זה נמשך עד שהגיע היום שבו הנאצים נכנסו. הם חיפשו בתים שבהם מתחבאים יהודים. הגיעה הפולניה אל האם היהודיה וביקשה ממנה לקיים את הבטחתה ולקפוץ מהחלון. בלב כואב הסבירה האם היהודיה את המצב לבתה ואמרה לה שהן יצטרכו לקפוץ מהחלון ולברוח.

רגע לפני שהן קפצו עצרה בעדן הילדה של הפולניה ולא היתה מוכנה לתת להן ללכת בטענה שזו חברתה היחידה ושאפילו שהיא טובה ממנה היא עדיין נתנה לה לנצח במשחק. האם השתכנעה והן החביאות אותן בעליית הגג שלהן. במשך חודשים ארוכים חיו האם והבת בעליית הגג עד אשר הסתיימה המלחמה והן ניצלו ונשארו בחיים.

בחיים ישנן לא מעט התמודדויות. בין אדם לחברו, בין בעל לאשתו, בין ילדים להוריהם ולפעמים צריך לדעת לוותר ולהוריד את הראש, לתת גם לצד השני לנצח . אם נדע לתת לאחר הרגשה טובה יותר אז העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב לחיות בו וה' יתברך ישפיע על כולם שפע ברכה והצלחה.