"הבן איש חי" אומר בפרשת השבוע ,היה אבא שהיה לו בן. האב רצה לדעת כמה חכם בנו, לכן שאל אותו שאלה. על גג הבניין היו עשר ציפורים עמד ציד וירה על ארבע ציפורים ותפס אותן. הוא שאל את בנו: כמה צפורים נשארו על הגג?
ענה הבן לאב ארבע ציפורים נשארו על הגג, אבל האב שלל ואמר לא נכון, נשארו שש ציפורים על הגג. הבן השיב לו: לא אבא אתה טועה, שש ציפורים עפו וארבע נשארו על הגג.
"הבן איש חי" אומר יסוד מוסר עצום, מה שנשאר לאדם זה הצדקה אותם ארבע ציפורים שנתפסו השאר עף ולא נשאר לאדם.
לאדם נשארים מעשיו הטובים החסדים והצדקות אך אדם חושב שכאשר עשה מעשה טוב חסד או צדקה כאשר סיים בעשיתם זה לא נשאר וזה טעות.
מעולם לא ראינו בהלוויה שאחריה המכונית ובה הנפטר נוסעת משאית עם כל כספו ורכשו שאסף בחייו.
אדם לא לוקח עמו כלום לעולם הבא רק תורה מצוות ומעשים טובים (חסדים, צדקה) כמו שנאמר "והלך אחריך צדקך".
כאשר אדם מאבד את המעשים הטובים ומתחיל ללכת בדרכים לא טובות אדם מאבד את הטוהר, את יראת שמים ואת הדבקות בקב"ה .
ברגע שאדם מאבד את הדבקות בקב"ה הוא מאבד את הכל, "ואתם דבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום", כאשר אדם דבק בה' רק אז - יש לו חיות אמתית.









