דיני בשר בחלב: בשר בין השינים

בשר בין השינים

1. אם לאחר שעברו שש שעות עדיין נשאר לו בשר בין השינים, צריך להסירו (דחיישינן לשיטת רש"י שיש לו שם בשר אף לאחר שש שעות. טוש"ע יו"ד סי' פט ס"א), וצריך להדיח פיו (רמ"א (שם)) ולקנח באכילת מאכל פרווה (ש"ך (שם ד)). אבל בסתמא א"צ לבדוק שיניו לאחר שש שעות מחשש שיירי בשר, אא"כ יודע שיש מרווחים בין שיניו שיודע שמתאספים שם שיירי מאכל, שאז חייב לנקות ביניהם כראוי גם לאחר שש שעות (רשב"א (חולין קד:) בשם בהע"ט, כנה"ג (שם הגה"ט י), וכ"פ בכה"ח (טו) היכא דשיניו פרודות או שבורות. ועיין הליכו"ע (ח"ז עמ' מד) וכ"ש הוא). ואם הבשר תקוע היטב בין שיניו ואינו יכול להוציאו ע"י קיסם או מברשת שינים וכיוצ"ב, א"צ ללכת לרופא שיניים להוציאו (דשפיר מצי לסמוך ע"ד הרמב"ם שהבשר נסרח ונתעכל במקומו. שו"ת מעדני מלכים (רבינוביץ, סי' פד), בין ישראל לעמים (שם הערה 25)).

2.  לאור האמור, מי שעבר טיפול אורטודנטי ויש בפיו ברזלים ליישור השינים, צריך להקפיד לנקותם היטב [במברשת ובכל דרך מצויה] לאחר אכילת הבשר, בכדי להסיר משם כל שאריות מאכל שהתאספו בין הברזלים והגומיות, ולא די בהמתנת שש שעות בלבד, אך א"צ להימנע לגמרי מאכילת חלב לאחר בשר. (כה"ח (כב), שו"ת יבי"א (ח"ג או"ח סי' כד אות ז). וה"ה מי שיש לו בפיו שינים תותבות, א"צ הכשר מיוחד לשיניים, אלא די בהדחה וקינוח כראוי והמתנת שש שעות (שו"ת יבי"א (שם), הליכות שלמה (ח"ב עמ' שפג)).

3.  מצא בשר בפיו בתוך השש שעות, והסירו, אין צריך להמתין שוב שש שעות משעה שהסיר הבשר מפיו (ר"ן (חולין לז: מדפי הרי"ף), מהריק"ש, פר"ח (ג), ש"ך (ג), כה"ח (יב)), רק ידיח פיו (רמ"א (שם)) ויקנח (ש"ך (ד)).

4. מצא חתיכת בשר בין שיניו בתוך ו' שעות, ובלע אותה, א"צ להמתין שוב שש שעות משעת הבליעה אלא יקנח פיו כראוי, ובסיום שש שעות מאכילתו הראשונה מותר לאכול חלב (חי' הפלאה (יו"ד פט) שו"ת מעין גנים (עבאדי, ח"א או"ח סי' יג אות סא), בין ישראל לעמים (ה, יז)). וה"ה אם מצא חתיכת בשר בין השיניים לאחר שש שעות או חתיכת בשר על השן ובלעה, דסגי בהדחה ומותר באכילת חלב לאלתר.

טעה בדבר

5. טעה ובירך על מאכל חלבי בתוך שש שעות מאכילת בשר, יש אומרים שאסור לו לטעום כלום מהמאכל החלבי, אלא יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (ברכת ה' (ח"ב עמ' פג)). אולם העיקר לדינא שיטעם ממנו מעט שלא תהיה ברכתו לבטלה (שו"ת יבי"א (ח"ב יו"ד סי' ה) ושו"ת יחו"ד (ח"ד סי' מא) והליכו"ע (ח"ז עמ' ל), כה"ח (ו), בין ישראל לעמים (ה, כא)). אמנם אם היו לפניו מאכלים נוספים פרווה שברכתם דומה לברכת המאכל שבירך עליו, ובשעת הברכה היה בדעתו לאכול גם מהם, יטעם ממאכלי הפרווה ולא ממאכלי החלב (בין ישראל לעמים (שם)).

6.  טעה ואכל מאכלי חלב ונזכר שעדיין לא עברו שש שעות, חייב להפסיק אכילתו מיד (הליכו"ע (ח"ז עמ' כט) דלא כדעת קדושים (פט, ב)), ואף מה שפיו ולא בלע, חייב לפלוט, וידיח פיו כראוי (בי"ל (ה, כב)). אמנם אם אכל ממאכלי החלב שיעור כזית, יברך אחריהם ברכה אחרונה (מטה אפרים (סי' תרב סכ"ד), מהרש"ם (דע"ת או"ח רעא, ה), רעק"א (או"ח קצו, א) גבי מי שאכל פת שנילושה בחלב, כה"ח (או"ח קצו, ז), הליכו"ע (ח"ז עמ' לח)).

נכתב ועובד מתוך קובץ 'דיני בשר בחלב' שיצא לאור בערב חג השבועות אשתקד, ע"י כותב השורות.