בני סבטי חושף את הפנים האמיתיות של איראן: "זה הזמן להפיל את המשטר"

המזרח התיכון כולו נמצא כעת בנקודת רתיחה היסטורית. בעוד כותרות העיתונים בעולם מתמקדות במתיחות הצבאית ובאיומים ההדדיים, יש מי שמביט עמוק יותר אל תוך הנפש של האומה האיראנית ואל תוך הסדקים שנפערים בחומות המשטר בטהרן. החוקר בני סבטי, אחד המומחים הגדולים והמוערכים בישראל לענייני איראן, התארח בערוץ 2000 לשיחה מרתקת שחושפת מציאות שונה לחלוטין מזו שמנסים להציג לנו האייתוללות. בראיון המיוחד, בני סבטי לא רק מנתח את המצב האסטרטגי, אלא גם מחבר אותנו לשורשים היהודיים העמוקים באדמת פרס, למסורת של מגילת אסתר וליד ה' שמנחה את האירועים מאחורי הקלעים.

נמר של נייר: החולשה המוסתרת של משטר הרשע

רבים בעולם נוטים לראות באיראן מעצמה בלתי מנוצחת, אך סבטי קובע בנחרצות כי מדובר ב"קליפה" בלבד. לדבריו, איראן היא הרבה יותר חלשה מהשיח הציבורי שנוצר סביבה. היא באמת רק קליפה, הוא אומר בביטחון, היא נמר של נייר. כדי להבין עד כמה המשטר הזה חלש, צריך רק להביט במחיר שהוא מוכן לשלם כדי לשרוד. משטר שנאלץ להרוג חמישים או שישים אלף מאנשיו שלו כדי להמשיך להתקיים, הוא משטר שנמצא בחרדה עמוקה.

החולשה הזו אינה רק פוליטית אלא גם צבאית ומורלית. סבטי מציין כי חיל האוויר הישראלי פעל בשמי איראן במשך שתים עשרה יום ברציפות, כשהוא שולט במרחב האווירי ומגיע למקומות המרוחקים ביותר, גם במרחק של אלף קילומטרים מטהרן. העובדה שכל המטוסים חזרו בשלום והפגיעות היו מדויקות כל כך, היא עדות לעליונות הטכנולוגית והאסטרטגית, אך עבור סבטי, יש כאן משהו מעבר לכך. הוא מאמין באמונה שלמה כי "יד השם" הייתה בדבר. אי אפשר להצליח בצורה כזו בלי הנס הגלוי של הקדוש ברוך הוא ששומר על שליחיו.

הסתר פנים בלב טהרן: סיפורו האישי של בני סבטי

כדי להבין את איראן באמת, צריך לגדול בתוכה. בני סבטי נולד באיראן וחי בה בתקופת המהפכה. הוא מספר על ילדות בצל הפחד, אך גם בצל האמונה. "השם שלי אז לא היה בני", הוא נזכר, "קראו לי ארמין. זה היה שם ניטרלי, חצי ערבי וחצי איסלאמי, שם שנועד להסתיר את הזהות היהודית שלי. המושג של "הסתרה" מלווה את יהודי איראן לאורך כל הדורות, ממש כפי שלמדנו ממגילת אסתר".

החיים כיהודי תחת שלטון עוין הם חיים של מתח מתמיד. בני מתאר מציאות שבה אנשי המשטר היו מגיעים לבתים, דופקים בדלת בחוזקה ושואלים בבוטות: "האם אתם נאמנים למשטר או לא?". היהודים היו צריכים לנהוג בחוכמה, לתלות תמונה של המנהיג האיראני על הקיר כדי להסיט את החשד, בעוד שבלבם פנימה הם נשארו נאמנים לאלוקי ישראל ולתורתו. המציאות הזו שבה אתה מתעורר בבוקר ויודע שאתה בסכנה, עיצבה את דורות של יהודים שהיו מוכנים לכל תרחיש.

"בכל רגע יכולים לבוא אליך הביתה, זה סיפור אמיתי. דופקים בדלת חזק, הגסטאפו הגיע. אתה חייב להיות מוכן מהגיל הכי קטן לצאת מהמצבים האלה בתושייה ובאמונה."

מגילת אסתר חיה ונושמת: הקשר בין המנהרה לנס

עבור בני סבטי, איראן היא לא רק יעד מודיעיני אלא ארץ של מסורת יהודית עתיקה. הוא מספר בהתרגשות על העיר המדאן, שם על פי המסורת קבורים מרדכי ואסתר. אביו של בני נולד בעיר זו, והוא עצמו ביקר בקבר עשרות פעמים. המקום הזה, עם דלת האבן העתיקה שלו, הוא סמל לעמידה היהודית אל מול גזירות המן.

סבטי רואה הקבלות מדהימות בין אירועי המגילה לבין מה שקורה היום. הוא מציין את המסיבות המנקרות עיניים של המשטר, את ההתנהלות כלפי נשים, ואפילו את החשיבות שהאיראנים מייחסים לחלומות, ממש כמו אחשוורוש בשעתו. המילים הפרסיות ששזורות במגילה, כמו "פתשגן" או השם "אסתר" (שמשמעותו כוכב בפרסית), מזכירות לנו שהסיפור של פורים התרחש בדיוק שם, על אותה אדמה.

הוא מדגיש כי יהדות איראן היא העדה היחידה שיש לה חג שקרה בארץ אחרת, במקום אחר לגמרי, והיא הצליחה לשמור על הזהות שלה אל מול אלפי "המאנים" לאורך ההיסטוריה. היו פוגרומים, היה הרג, הייתה התאסלמות בכפייה, אבל הניצוץ היהודי מעולם לא כבה. הניצחון של אז הוא המקור לתקווה של היום.

הזמן לפעול: האם אנו בדרך למהפך?

בני סבטי קורא למקבלי ההחלטות ולציבור כולו להבין כי עכשיו הוא חלון ההזדמנויות. המשטר האיראני נמצא בנקודת שפל חסרת תקדים. הידע הטכנולוגי והמדעי שהלך לאיבוד עם חיסול המדענים והגנרלים הבכירים אינו ניתן לשחזור בקלות. המחליפים שלהם פשוט לא מגיעים לאותה רמה, והמשטר נותר חשוף ופגיע.

הוא מדמה את המצב לעץ רקוב שקיבל מכה חזקה מאוד, וכעת נותרה רק עוד דחיפה אחת קטנה כדי להפיל אותו. חבל לחכות, הוא אומר, זה הזמן. האמונה שלו היא שהשילוב בין הכנה טכנולוגית ומשאבים צבאיים לבין עזרה משמיים, יביא לסוף של שלטון הרשע הזה. הוא מייחל ליום שבו תהיה "רעידת אדמה" פוליטית בבניין של המנהיג האיראני שתפתור את הבעיה בלי צורך במלחמה כוללת, מתוך מקום של פיקוח נפש והצלת חיים.

מסר של תקווה ואהבת ישראל

לקראת סיום הראיון, בני סבטי משתף בצוואה הרוחנית של אביו שנפטר לא מזמן. "הדבר הכי חזק שנשאר לי ממנו", הוא אומר בעיניים נוצצות, "זו אהבת ישראל דרך התנ"ך". אביו הגיע ממשפחה של רבנים באיראן, דודו היה הרב הראשי של איראן שהקים ישיבות בדרום המדינה בשנות החמישים. המורשת הזו של לימוד תורה ואהבת הארץ היא הכוח שמניע את בני בעבודתו.

הוא מאמין שסיפור יציאת מצרים וההשגחה הפרטית שמלווה אותנו הם לא רק סיפורי עבר, אלא מציאות קיימת. אם נכשלנו, זה כי עזבנו קצת את האמונה. אם הצלחנו, זה כי יד השם הייתה איתנו. יום תשעה באב הוא יום כבד מאוד ליהדות איראן, כי בו אנו זוכרים שנאלצנו להישאר בגלות בגלל החורבן, אבל היום אנו קרובים יותר מתמיד לגאולה ולסיום הגלות הרוחנית והפיזית שמשית המשטר האיראני על האזור כולו.