מלחמת לבנון הראשונה: מהניסיון ל"הסרת האיום" - לקרבות הקשים בביירות

ביוני 1982 פתחה מדינת ישראל את אחד ממבצעיה הצבאיים השנויים ביותר במחלוקת - מלחמת לבנון הראשונה, שנקראה בתחילה "מבצע שלום הגליל".

המטרה המוצהרת: להרחיק את איומי הקטיושות של אש"ף מיישובי הצפון, להפסיק את הטרור הפלסטיני, ולהבטיח שקט לתושבי הגליל.

בתוך ימים חדרו כוחות צה"ל לעומק לבנון, תוך קרבות עזים מול מחבלי אש"ף וכוחות סוריים. הלחימה הגיעה עד לפרברי ביירות - והפכה למערכה ממושכת שנמשכה למעשה עד 1985, ולחלק מכוחות צה"ל - עד שנת 2000.

המחיר היה כבד: למעלה מ-650 חיילי צה"ל נפלו במערכה הארוכה, ולצדם אזרחים רבים.

סיפור גבורה בולט ממלחמה זו הוא סיפורם של לוחמי חטיבת הצנחנים, ובמיוחד קרב סולטאן יעקוב: בקרב המפורסם, שנערך מול כוחות סוריים עדיפים באזור הבקאע, ניהלו לוחמי חטיבת הצנחנים תחת פיקודו של אלוף משנה דורון אלמוג קרב נסיגה הירואי - תוך הצלת חיי לוחמים רבים.

באמצעות לחימה עיקשת ויכולת תמרון בלתי רגילה, הצליחו הכוחות להתנתק מהכיתור הסורי, כאשר מספר לוחמים נפלו בקרב, ואחרים הוכרזו נעדרים - חלקם שבו רק שנים רבות לאחר מכן.

הפן היהודי דתי במלחמה זו היה עמוק, אם כי פחות גלוי: במהלך השהות הארוכה בלבנון, ייסדו רבנים צבאיים, מפקדים וחיילים מסורתיים בתי כנסת שדה - מאולתרות באוהלים, בבונקרים ובבסיסים הזמניים.

תפילות שחרית, מנחה וערבית התנהלו גם בקווי החזית. ספרי תורה נישאו על גב חיילים, ותפילות "מי שברך לחיילי צה"ל" נשמעו אפילו באזורים המופגזים ביותר.

גם בתודעה הלאומית, מלחמת לבנון הראשונה עוררה שאלות נוקבות של מוסר ולחימה, ושל המחויבות להילחם אך גם לשמור על טוהר הנשק ורוח האדם היהודי.

מלחמת לבנון הראשונה הסתיימה בפינוי צה"ל מרוב שטח לבנון, והשארת רצועת ביטחון צרה עד לשנת 2000. אך צלקותיה - בקרב הלוחמים, המשפחות והחברה הישראלית - נשארו חרותות עד היום.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אנו מרכינים ראש בפני הלוחמים שנפלו במלחמת לבנון הראשונה - אלו שנאבקו בגבורה על ביטחון ישראל, בצל לחימה קשה בשדות זרים, אך בלב יהודי רותח מאמונה וצדקת הדרך.