שותות מי ברז? המחקר החדש שמעלה שאלה מדאיגה

מים הם חלק בסיסי משגרת החיים בכל בית. פותחים את הברז, ממלאים כוס ושותים. אלא שמחקר חדש מעלה שאלה בנוגע לחומרים מסוימים הנוצרים בתהליך חיטוי מי השתייה ולמשמעות האפשרית של חשיפה ממושכת אליהם.

המחקר עקב אחר 53,100 נשים בקליפורניה במשך יותר מ-19 שנה בממוצע. במהלך שנות המעקב אובחנו כ-1,000 מקרים של סרטן הרחם, והחוקרים בחנו האם קיים קשר בין המחלה לבין חשיפה ארוכת שנים למזהמים שונים במי השתייה הביתיים.

הממצא שעורר את תשומת הלב נוגע לטריהלומתאנים, חומרים הנוצרים כתוצרי לוואי במהלך תהליך חיטוי המים. בקרב נשים שנחשפו במשך יותר מ-15 שנה לרמות גבוהות יותר של חומרים אלה נמצא סיכון גבוה יותר לסרטן הרחם, ובפרט לגידולים מהסוג האנדומטריואידי.

גם חומצות הלואצטיות, קבוצה נוספת של תוצרי לוואי הנוצרים בתהליך החיטוי, נמצאו קשורות לסוגים אחרים של גידולים ברחם.

לעומת זאת, בחומרים אחרים שנבדקו במי השתייה, בהם ניטראט, ארסן ואורניום, החוקרים לא מצאו קשר לעלייה בסיכון לסרטן הרחם.

כיצד עשוי להיווצר קשר כזה? מחקרים ניסויים קודמים הראו כי חלק מתוצרי הלוואי שנבדקו יכולים להיקשר לקולטנים לאסטרוגן ולהשפיע על המערכת ההורמונלית. החוקרים מעריכים כי הדבר עשוי לספק הסבר אפשרי לממצאים, אך בשלב זה המנגנון עדיין אינו ברור.

לצד הנתונים שמעוררים עניין, חשוב לסייג: המחקר אינו קובע שמי ברז גורמים לסרטן. מדובר במחקר תצפיתי שמצא קשר סטטיסטי בין חשיפה ממושכת לחומרים מסוימים לבין הסיכון למחלה, ולא הוכיח קשר של סיבה ותוצאה.

לדברי החוקרים, יהיה צורך במחקרים נוספים כדי להבין את משמעות הממצאים ולבדוק האם הפחתת החשיפה לתוצרי הלוואי של חיטוי המים עשויה להביא גם להפחתת הסיכון למחלה.