בלי אור ובלי פנס: כך העטלף "רואה" בתוך החשכה

דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך לחלוטין. אין חלון, אין פנס ואין אפילו נקודת אור קטנה שתעזור לכם להבין מה נמצא מולכם. עבור רובנו, תנועה מהירה בתנאים כאלה תהיה כמעט בלתי אפשרית.

אבל עבור עטלפים רבים, החשכה אינה מכשול כפי שהיא עבור האדם.

הם מסוגלים לעוף במהירות, לזהות מכשולים, לאתר טרף זעיר ולנווט בסביבה מורכבת גם כאשר הראייה לבדה אינה מספיקה. הסוד נמצא במערכת מופלאה שמאפשרת להם לקבל מידע על העולם באמצעות קול.

היכולת הזאת נקראת אקולוקציה, או איכון באמצעות הד.

עטלפים המשתמשים באקולוקציה משמיעים קריאות בתדרים גבוהים, שחלק גדול מהן נמצא מעבר לטווח השמיעה של בני האדם. גלי הקול מתקדמים באוויר ופוגעים בעצמים שנמצאים בסביבה.

ואז הם חוזרים.

כאשר גל קול פוגע בקיר, בענף, בחרק או בעצם אחר, חלק ממנו מוחזר לכיוון העטלף כהד. מערכת השמיעה והמוח שלו מנתחים את המידע שחוזר אליו.

הפרשי הזמן הזעירים בין שליחת הקריאה לקבלת ההד מספקים מידע על המרחק מהעצם, בעוד שמאפיינים נוספים של ההד יכולים לספק מידע על מיקומו ותנועתו.

וכל התהליך מתרחש במהירות עצומה תוך כדי תעופה.

כאן היכולת הופכת למרשימה במיוחד.

עטלפים אוכלי חרקים מסוגלים להשתמש באקולוקציה כדי לאתר טרף קטן הנע באוויר. כאשר עטלף מתקרב לחרק, הוא יכול לשנות את קצב הקריאות שלו ולשלוח אותות בתדירות גבוהה יותר.

ככל שהוא מתקרב למטרה, המידע מתעדכן במהירות ומאפשר לו לבצע תיקונים במסלול התעופה.

מבחינת האדם, מדובר בסביבה חשוכה שבה חרק קטן יכול להיות כמעט בלתי נראה.

מבחינת העטלף, לעומת זאת, אותו חרק מחזיר אליו מידע באמצעות גלי הקול.

כך הוא יכול לרדוף אחריו וללכוד אותו תוך כדי תעופה.

העטלף אינו מקבל "תמונה" בדיוק כפי שאנחנו מקבלים דרך העיניים. המערכת שלו מנתחת סדרה מורכבת של הדים.

המוח מסוגל להשתמש בהבדלים זעירים בתזמון, בעוצמה ובתכונות נוספות של הקולות החוזרים כדי להבין מה נמצא בסביבה.

המשמעות מדהימה: קול שהאדם עשוי כלל לא לשמוע יוצא מגופו של העטלף, פוגע בעצם וחוזר אליו, והמוח מפענח ממנו מידע שימושי בתוך שברירי שנייה.

וכל זה קורה שוב ושוב בזמן שהעטלף נמצא בתנועה.

חשוב לדעת שעולם העטלפים מגוון מאוד.

קיימים יותר מ-1,400 מינים של עטלפים, והם אינם חיים או מתנהגים כולם באותה צורה. גם השימוש באקולוקציה משתנה בין קבוצות ומינים שונים.

בנוסף, בניגוד למיתוס המוכר, עטלפים אינם בהכרח עיוורים. לרבים מהם יש ראייה פעילה ושימושית, ובמקרים רבים הראייה והאקולוקציה משלימות זו את זו.

לכן המשפט המפורסם "עיוור כמו עטלף" רחוק מלתאר את המציאות המורכבת.

מה שהופך את היכולת הזאת למופלאה כל כך הוא שלא מדובר במכשיר אלקטרוני או בטכנולוגיה שבנה האדם.

אין לעטלף מכ"ם, מחשב או חיישן מלאכותי.

הקול מופק בגופו, האוזניים קולטות את ההדים ומערכת העצבים מעבדת את המידע במהירות שמאפשרת לו להגיב לסביבה המשתנה תוך כדי תעופה.

היכולת הזאת אף היוותה מקור השראה למחקרים מדעיים וטכנולוגיים על ניווט וחישה באמצעות קול.

כאשר אנחנו עומדים בחוץ בשעות הלילה ורואים עטלף חולף מעלינו, החוויה שלנו עשויה להיות כמעט שקטה.

אבל באותו רגע ממש עשויה להתרחש סביבו פעילות אקוסטית עשירה שנמצאת מחוץ לטווח השמיעה שלנו.

העטלף שולח קריאות, מקבל הדים, משנה מסלול, מזהה מכשולים ומחפש אחר מזון.

עולם שלם של מידע מתקיים סביבנו - ואנחנו כמעט שאיננו מודעים אליו.

אנחנו רגילים לחשוב שכדי להתמצא בעולם צריך לראות אותו.

העטלף מלמד אותנו שהבריאה מציעה דרכים אחרות לגמרי לקבל מידע על הסביבה.

בזמן שאנחנו זקוקים לאור כדי לזהות עצם מרוחק, עטלפים רבים מסוגלים לשלוח קול אל החשכה ולהשתמש בהד שחוזר כדי לדעת מה נמצא לפניהם.

יצור קטן שעף מעלינו בלילה מחזיק בגופו מערכת חישה וניווט מדויקת ומורכבת להפליא.

ולפעמים, כדי לגלות את אחד מפלאי הבריאה הגדולים ביותר, לא צריך להביט אל מעמקי האוקיינוס או אל הכוכבים הרחוקים.

צריך רק להרים את הראש אל שמי הלילה.