
יהדות

במוצאי שבת נהגו לומר את פסוק "ויהי נועם" ואת מזמור "יושב בסתר עליון" בתהילים, שנועד לשמירה מעולה מפני המזיקים. בסיום המזמור נהגו לכפול את הפסוק האחרון "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי", ובכך משלימים בדיוק מאה עשרים ותשע מילים.
למספר זה חשיבות רבה: הוא מבטל את כוחם של המזיקים והרוחות שנולדו בקכ"ט השנים שבהן היה אדם הראשון נזוף, וכן הוא עולה בגימטריה למילים "כלי זין", ללמדנו שאמירת המזמור מגינה על האדם בעת צרה יותר מכל נשק גשמי. על פי הזוהר הקדוש, בשעה זו נפתח שער מיוחד בגן עדן, ובו הרוחות והנשמות היתרות שירדו בשבת חוזרות למקומן.
בהמשך התפילה אומרים את סדר קדושה כדי להבדיל בין קודש לחול. במדרש מובא שבאותה שעה מכריז המלאך דומה, הממונה על הגיהנום, על חזרת הרשעים לשם. האר"י ז"ל כתב שעל ידי קדושה זו ממשיכים תוספת קדושה לעולם הבריאה כדי לקיים את ששת ימי החול הבאים.
אין מתחילים בפסוק "ובא לציון גואל" ומשמיטים את הפסוק "ואני זאת בריתי", מכיוון שכבר נאמרו פסוקי שמירה לפניהם, וכן משום שאין הגאולה באה בלילה אלא באור היום לעיני העולם. הרוקח מוסיף שבמזמור זה מופיעות כל אותיות האלף-בית חוץ מהאות ז', כנגד שבעה זמנים בשנה שבהם נמנעים מאמירתו כאשר חל חג באמצע השבוע.
בשל כך, מנהג בני אשכנז שלא לומר סדר זה אם חל יום טוב באמצע השבוע הקרוב, כיוון שאינם ימי חול רגילים. לעומת זאת, מנהג בני ספרד לאומרו בכל מוצאי שבת, כדי להכניע את המזיקים ולעורר סודות ותיקונים בעולמות העליונים.
רוצים להישאר מעודכנים? לחצו כאן להצטרפות לקבוצות הוואטסאפ של ערוץ 2000 >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו