רבי לוי יצחק שניאורסון (י"ח בניסן תרל"ח - כ' במנחם אב תש"ד, 1878-1944) היה מגדולי רבני חב"ד בדורו, רבה של העיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו שבאוקראינה), מקובל, פוסק ואיש רוח שנודע במסירות נפשו למען שמירת היהדות תחת השלטון הקומוניסטי. הוא היה אביו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש.

רבי לוי יצחק נולד בי"ח בניסן תרל"ח (1878) בעיירה פודוברנקה שבאוקראינה, למשפחת שניאורסון המיוחסת לשושלת אדמו"רי חב"ד. אביו היה רבי ברוך שניאור שניאורסון, והוא נמנה עם צאצאי ה"צמח צדק".

כבר בילדותו נודע בכישרונותיו המיוחדים ובשקידתו בתורה. הוא למד אצל גדולי התורה בדורו, ובהמשך הוסמך לרבנות על ידי כמה מגדולי הפוסקים, ובהם רבי חיים מבריסק ורבנים נוספים.

בהמשך נשא לאישה את הרבנית חנה ינובסקי, בתו של רבי מאיר שלמה ינובסקי, רבה של ניקולייב. לזוג נולדו שלושה בנים, והצעיר שבהם היה רבי מנחם מנדל שניאורסון, שלימים הנהיג את חסידות חב"ד כרבי מליובאוויטש.

בשנת תרס"ט (1909) התמנה לרבה של העיר יקטרינוסלב, אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות באוקראינה.

במשך כשלושים שנה הנהיג את הקהילה במסירות, עסק בפסיקת הלכה, בהרבצת תורה ובהנהגה רוחנית. יהודי האזור ראו בו סמכות תורנית עליונה ופנו אליו בשאלות הלכתיות ובענייני ציבור.

עם התחזקות השלטון הסובייטי החריפה הרדיפה נגד הדת. למרות הסכנות, המשיך רבי לוי יצחק לפעול למען שמירת אורח החיים היהודי. הוא דאג לאפיית מצות לפסח, סייע בהפעלת מקוואות, תמך בשחיטה כשרה, עודד קיום בריתות מילה וחיזק את יהודי האזור להמשיך לשמור תורה ומצוות גם תחת איומי השלטון.

פעילותו לא נעלמה מעיני השלטונות הסובייטיים.

בשנת תרצ"ט (1939) נעצר על ידי אנשי הנ.ק.ו.ד. באשמת פעילות דתית שנחשבה בעיני המשטר ל"אנטי מהפכנית". לאחר חקירות ממושכות נגזר עליו עונש גלות בקזחסטן.

גם בגלותו לא הפסיק לעסוק בתורה. למרות תנאי החיים הקשים, המחסור במזון ובאמצעי כתיבה, המשיך לכתוב חידושי תורה וקבלה. מאחר שלא היו בידיו דיו ונייר, השתמש לעיתים באמצעים מאולתרים כדי להעלות את חידושיו על הכתב.

כתבים אלו נשמרו במשך השנים וראו אור לאחר מכן בסדרת הספרים "לקוטי לוי יצחק".

בשנת תש"ד לאחר שנים של סבל, רעב ומחלות בתנאי הגלות, חלה רבי לוי יצחק שניאורסון ולאחר תקופה קצרה נפטר בכ' במנחם אב תש"ד (1944), בעיר אלמה אטא שבקזחסטן.

פטירתו התרחשה הרחק מקהילתו ומרבים מבני משפחתו, לאחר שמסר את נפשו במשך שנים למען שמירת היהדות תחת המשטר הקומוניסטי.

רבי לוי יצחק נחשב לאחד מגדולי המקובלים בדורו. חידושיו משלבים בין תורת הנגלה לתורת הנסתר, תוך שימוש ברמזים, גימטריות וביאורים מקוריים על סוגיות הש"ס וההלכה.

ספריו, ובראשם סדרת "לקוטי לוי יצחק", נלמדים עד היום בעולם התורה ובחסידות חב"ד.

מעבר לכתביו, הותיר אחריו מורשת של מסירות נפש יוצאת דופן. עמידתו האיתנה מול רדיפות השלטון הסובייטי הפכה אותו לסמל של נאמנות לתורה ולמצוות גם בשעות הקשות ביותר.