התורה מושלמת: הסיבה שאסור לשנות אפילו פרט אחד

אחד מיסודות האמונה העמוקים ביותר הוא ההכרה שהתורה הקדושה איננה חכמתו של אדם, ואף איננה מערכת של ערכים שניתנה לשינוי לפי רוח הזמן החולף או העניין. התורה היא רצונו של בורא העולם, חכמתו האינסופית של מי שהיה, הווה ויהיה, וממילא אין בה שום חסרון ואין בה שום יתרון. כל אות, כל מילה וכל מצווה ומצווה ניתנו במידה מדויקת ובתכלית שלמה ונצחית.

משום כך מזהירה התורה "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו". טבעי לחלוטין להבין מדוע אסור לגרוע מן המצוות, שהרי הגורע מחסיר מרצון ה'. אולם התורה מלמדת שגם המוסיף על דבר ה' פוגם בשלמותה המקורית של התורה.

משל לאדם שזכה לרכוש יצירת אומנות מקורית של הצייר הדגול והמפורסם פיקאסו, יצירה הנחשבת לנכס יקר ערך וחשוב. לאחר שהתבונן בה אמר לעצמו: "בימינו קיימים צבעים עזים ומרשימים יותר. אם אעבור על קווי הציור ואחדש אותם כרצוני, תהיה היצירה יפה יותר". ייתכן שבעיניו הצבעים אכן יהיו חדים יותר, אולם באותו רגע חדלה היצירה להיות יצירתו של פיקאסו. היא איבדה את חתימת ידו הייחודית של היוצר, וממילא איבדה את ערכה האמיתי והמקורי.

כך היא התורה הקדושה והתמימה. אדם המוסיף על מצוותיה מתוך מחשבה מוטעית שהוא משביח את עבודת ה', אינו מבין שעבודת ה' האמיתית איננה לעשות את מה שנראה נכון וטוב בעיני בשר ודם קרוץ מחומר, אלא לעשות את אשר ציווה הבורא. ברגע שהרצון האנושי והחולף תופס את מקומו של הרצון האלוקי העליון, שוב אין זו אותה תורה שניתנה מסיני.

את היסוד הזה אנו מוצאים כבר בראשית ימי הבריאה. הקב"ה ציווה את אדם הראשון שלא לאכול מעץ הדעת, ואילו חוה הוסיפה ואמרה לנחש כי אסור גם לגעת בעץ. הנחש דחף אותה אל העץ, וכשראתה שלא אירע לה דבר, היא הצליחה להטיל ספק גם באיסור האכילה. תוספת אחת, שנעשתה מתוך רצון להחמיר, יצרה טשטוש בין דבר ה' לבין דבר האדם, ומכוחה נפתח הפתח לחטא החמור ביותר בתולדות האנושות כולה.

על יסוד זה היה רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע מלמד סנגוריה על ישראל. בערב פסח שלח את תלמידיו למצוא חתיכת לחם בבתי היהודים בעיר, והם שבו בידיים ריקות. לאחר מכן ביקש להשיג עבורו פרווה יקרה שהייתה אסורה במסחר על פי חוקי השלטון באותם ימים, ואמרו לו שאם ישולם המחיר הנכון ניתן יהיה להשיגה.

אז נשא הצדיק הקדוש את עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם! מלך בשר ודם גוזר גזירות, ואנשים מוצאים דרכים שונות לעקוף אותן. אבל אתה ציווית שלא יימצא חמץ בפסח, ולא נמצא אפילו פירור אחד בבית יהודי".

זהו כוחו של עם ישראל. במשך אלפי שנות גלות ארוכות, תחת שלטונות קשים וגזירות אכזריות, שמרו יהודים בכל מקום על מצוות התורה במסירות נפש עצומה. לא מפני שתמיד הבינו את טעמן, ולא מפני שתמיד היה הדבר קל, אלא מפני שידעו שהתורה היא דברי אלוקים חיים, ושאין שלמות גדולה יותר מאשר לקיים את רצונו כמות שהוא ולכן הסכימו להקריב אפילו את חייהם על מנת לקיימה.

עבודת ה' האמיתית איננה לחדש תורה חדשה אלא להתחדש על ידה. לא להתאים את המצוות לרצון האדם, אלא להתאים את האדם לרצון קונו. כאשר יהודי אינו מוסיף ואינו גורע, אלא מקיים את דבר ה' בענווה, בתמימות ובאמונה, הוא מעיד שהקב"ה הוא מלך העולם ותורתו היא תורת אמת.

זו שלמותה של תורה וזו שלמותה של עבודת ה', לעשות נחת רוח ליוצרנו מתוך ביטול מוחלט לרצונו הקדוש, מתוך התבטלות מוחלטת לאמת.