הילדים ראו את אביהם בוכה, והישועה הגיעה בתוך שעה

הלילה היה שקט. על שולחן העץ הפשוט עמדו שרידי הסעודה, פירורי לחם וחצי כוס מים. שני ילדים קטנים ישבו מול אביהם הגדול וברכו ברכת המזון.

לפתע נפתחה הדלת. בעל צעיר נכנס כשפניו חיוורות, פתק רועד בידו. אשתו בחדר הלידה. הרופאים יצאו בפנים חשוכות ואמרו לו שחיים ומוות על כף המאזניים. ואז עלה בו דבר אחד: הרב. הוא לא חיכה לאיש ורץ.

הגאון רבי יהושע בוקסבויים זצ"ל היה מפורסם לא רק בגדולתו בתורה אלא באהבת ישראל הבוערת שבליבו. כל יהודי היה בשבילו כל העולם כולו.

הרב ישב בברכת המזון, עיניו עצומות. הבעל הניח בשקט את הפתק לפניו. הרב הגיע ל"רחם נא" ועיניו ננעצו בפתק שלפניו. אם צעירה נאבקת על חייה. משהו נסדק בתוכו. לא דמעות שבאות לאט. בכי של אדם שאינו יכול לשמוע כאב של אחר מבחוץ. קולו הדהד בחדר ונדמה היה שעלה גבוה מאוד.

שני בניו הקטנים קפאו במקומם. מעולם לא ראו את אביהם שבור כך. כשסיים, שאלו בקול רועד: "מה קרה, אבא?".

אבא השיב להם בפשטות: "הגיעה אליי בקשה על אישה שנמצאת בסכנה גדולה. וכשהגעתי ל'רחם נא', לא יכולתי שלא לבכות".

הבנים הקשיבו. ספגו. ואז קמו בשקט והלכו אל המטבח. "אמא, תני לנו עוד פרוסת לחם".

האם תמהה: "הרי כבר אכלתם וברכתם"

"אנחנו יודעים, אבל יש אשה שצריכה ישועה. ואנחנו רוצים לבכות עליה כמו שאבא בכה".

ידה של האם עצרה רגע. ואז חתכה שתי פרוסות בשתיקה. שני ילדים קטנים נטלו ידיים, בירכו, אכלו, וכשהגיעו ל"רחם נא", פרצו בבכי מכל הלב על אישה שמעולם לא ראו.

לא עברה שעה. שליח הופיע בפתח, פניו מאירות: האם והתינוק בחיים. הרופאים לא הבינו כיצד.

כשהגיע הדבר לאוזני הרב, קרא לאנשים סביבו ואמר בפשטות: "אל תזקפו זאת לחשבוני. הישועה באה בזכות הילדים".

רבי יהושע לא העביר לבניו שיעור על אהבת ישראל. הם ראו אותו בוכה ולמדו הכל. כי הדבר העמוק ביותר שאנחנו מעבירים לילדינו אינו מה שאנחנו אומרים להם, אלא מה שהם רואים אותנו עושים.