מאור הפנים, הענווה והאהבה לכל תלמיד: סיפור חייו של הרב אריה פינקל זצ"ל

ישנם גדולי תורה שנודעו בגאונותם, אחרים התפרסמו בזכות הנהגתם הציבורית, ויש שזכו להותיר חותם בזכות אישיותם המיוחדת. הגאון רבי אריה ליב פינקל זצ"ל היה מן היחידים ששילבו את כל המעלות הללו יחד. במשך למעלה משישה עשורים מסר שיעורים בישיבת מיר, העמיד אלפי תלמידים, הנהיג את ישיבת מיר ברכפלד והיה לאחת הדמויות האהובות בעולם התורה הליטאי. תלמידיו מספרים כי לצד שיעוריו העמוקים, הם זוכרים בעיקר את החיוך, הסבלנות והתחושה שכל אחד מהם היה עבורו בן יחיד.

הרב אריה ליב פינקל נולד בי"ד במנחם אב ה'תרצ"א (28 ביולי 1931) בתל אביב. כבר לידתו סימלה את המשך אחת השושלות החשובות בעולם התורה.

אביו היה הגאון רבי חיים זאב פינקל זצ"ל, לימים משגיח ישיבת מיר, ואמו לאה הייתה מצאצאי הגאון רבי יהונתן אייבשיץ ובתו החורגת של רבה של ירושלים, רבי יוסף חיים זוננפלד. סבו היה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר במשך עשרות שנים, ונינו של "הסבא מסלבודקה", רבי נתן צבי פינקל, ממעצבי תנועת המוסר.

הבית שבו גדל היה בית שכל כולו תורה. גדולי ישראל פקדו אותו בקביעות, והשיח סביב שולחן השבת עסק בלימוד, בחינוך ובהעמדת תלמידים. כבר מילדותו היה ברור כי דרכו עתידה להיות בעולם התורה.

כאשר היה נער צעיר נפטרה אמו, והמאורע הותיר בו רושם עמוק. לאחר פטירתה התקרב במיוחד לסבו, רבי אליעזר יהודה פינקל, שהרעיף עליו אהבה מיוחדת ואף למד עמו בחברותא במשך שנים. קשר זה עיצב את אישיותו ואת דרכו בלימוד התורה.

גם דודו, ראש הישיבה הנודע רבי חיים שמואלביץ, היה לדמות מרכזית בחייו. הוא למד עמו בחברותא, וכך גם עם ראש הישיבה רבי נחום פרצוביץ. רבי נחום פרצוביץ העיד עליו, כשאמר כי למד מ"יושר שכלו" של רבי אריה כיצד יש ללמוד גמרא, ואף נהג לשלוח תלמידים צעירים ללמוד עמו את דרכי העיון.

את לימודיו החל במכינה של ישיבת "היכל התלמוד" בתל אביב, שהייתה קשורה לאביו. לאחר שהגיע לגיל בר מצווה עבר ללמוד בישיבת פוניבז', ונמנה עם המחזורים הראשונים של הישיבה, זמן קצר לאחר הקמתה.

במקביל נהג להגיע גם לישיבת סלבודקה כדי לשמוע שיעורים מפי הגאון רבי יצחק אייזיק שר זצ"ל. כבר באותן שנים נודע בהתמדתו יוצאת הדופן ובשאיפתו ללמוד מכל גדול תורה שיכול היה להוסיף לו עוד נדבך בהבנת התורה.

בשנת תשי"ד, לאחר שאביו התמנה למשגיח בישיבת מיר בירושלים, עבר גם הוא ללמוד בישיבה. המעבר הזה קבע למעשה את מסלול חייו, שכן מאז ועד יומו האחרון היה קשור לישיבת מיר בכל נימי נפשו.

לאחר שנישא בשנת תשי"ג לבתו של הגאון רבי שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל, החל למסור שיעורים בישיבת מיר. על פי אתר הישיבה, הוא המשיך למסור את שיעוריו ברציפות במשך למעלה משישים שנה, כמעט עד ימיו האחרונים.

כאשר נפטר אביו בשנת תשכ"ה, ביקש ממנו ראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ למלא את מקומו במסירת שיחות המוסר בישיבה. היה זה ביטוי לאמון הרב שרחשו לו ראשי הישיבה, למרות גילו הצעיר יחסית באותה עת.

שיעוריו של הרב פינקל התאפיינו בבהירות נדירה. תלמידים העידו כי גם סוגיות מורכבות הפכו תחת ידיו לסדורות וברורות, בזכות יכולתו להציג את יסודות הסוגיה באופן שיטתי.

אולם מעבר ללמדנות, הוא ראה בכל שיעור גם הזדמנות לחנך. פעמים רבות שילב דברי מוסר וחיזוק, ועודד את תלמידיו לשאוף לגדלות מתוך שמחה ולא מתוך לחץ. הוא נהג לומר כי בן תורה אינו נמדד רק בכמות ידיעותיו, אלא גם במידותיו וביחסו לזולת.

עם הקמת שלוחת ישיבת מיר במודיעין עילית בשנת תש"ס, התבקש לעמוד בראשה. תחת הנהגתו צמחה הישיבה במהירות והפכה לאחת הישיבות החשובות והמבוקשות בארץ, עם מאות תלמידים מכל רחבי העולם. במקביל המשיך לשמש כאחד מראשי ישיבת מיר בירושלים.

למרות שמדובר היה באחת הישיבות הגדולות בעולם, הוא השתדל להכיר כל תלמיד באופן אישי. רבים מתלמידיו סיפרו כי זכר את שמותיהם גם שנים לאחר שעזבו את הישיבה, והתעניין בשלומם בכל מפגש.

למרות מעמדו כאחד מראשי הישיבה הגדולה בעולם, הרב פינקל התרחק מכבוד ומשררה.

בכל מקום שאליו הגיע נהג בפשטות. תלמידים סיפרו כי היה נכנס לבית המדרש ללא כל גינוני כבוד, מתיישב במקומו ומתחיל ללמוד כאחד הבחורים. גם כאשר פנו אליו בשאלות מורכבות, היה מקשיב בסבלנות ולעיתים אף פותח את הגמרא מחדש כדי לעיין בסוגיה יחד עם השואל.

בהספדים שנישאו לאחר פטירתו הדגישו ראשי הישיבות כי למרות ייחוסו המשפחתי המפואר, מעולם לא ראה בכך סיבה להתנשא. להפך, הוא הרבה להדגיש כי כל מעלתו של אדם נבחנת בעמלו בתורה ובמידותיו.

לצד הנהגת הישיבה, נשא הרב פינקל באחריות ציבורית משמעותית.

הוא היה חבר מועצת גדולי התורה של תנועת דגל התורה, חבר נשיאות ועד הישיבות, חבר נשיאות מפעל הש"ס ונשיא ארגון "אבות ובנים", הפועל לחיזוק לימוד התורה בין אבות לבניהם.

במסגרת תפקידים אלו עסק בחיזוק עולם הישיבות, בעידוד לימוד התורה ובהכוונת מוסדות חינוך. למרות עיסוקיו הציבוריים, הקפיד שלא להפחית מסדרי לימודו ומשיעוריו הקבועים בישיבה.

מתורתו יצאו לאור כמה ספרים, ובהם סדרת "הר יראה", הכוללת את שיעוריו על מסכתות הש"ס, וכן הספר "יבא שילה", ובו שיחות מוסר ומאמרי השקפה.

ספרים אלו משקפים את דרכו המיוחדת בלימוד: עיון עמוק לצד בהירות, דיוק בלשון הראשונים, ושילוב של מוסר ועבודת המידות בתוך הלימוד העיוני.

גם כיום ממשיכים שיעוריו להילמד בישיבות רבות, ורבים מתלמידיו מעידים כי הם עדיין שומעים באוזניהם את דרך הסברתו המיוחדת.

בליל ו' במנחם אב תשע"ו השיב הרב אריה פינקל את נשמתו ליוצרה והוא בן 85.

עם היוודע דבר פטירתו זרמו אלפים לישיבת מיר ברכפלד, שם הוצב ארונו. מסע ההלוויה יצא מהישיבה בהשתתפות גדולי התורה, ראשי ישיבות, רבנים, תלמידים והמוני בני תורה, והמשיך להר המנוחות בירושלים, שם נטמן.

במסע ההלוויה ספדו לו גדולי ישראל והדגישו כי עולם התורה איבד לא רק ראש ישיבה גדול, אלא מחנך נדיר, שראה בכל תלמיד בן אהוב והקדיש את חייו להרבצת תורה.

יהי זכרו ברוך.