"אין לי סמינר": הנערה מבני ברק לא ויתרה - והישועה הגיעה ממקום לא צפוי

נערה מבני ברק, בעלת יראת שמיים ומידות טובות, ניגשה למבחנים כדי להתקבל לסמינר נחשב בעיר. כמעט כל חברותיה התקבלו לשם אך היא קיבלה תשובה שלילית. כשחזרה לביתה, שמעו הוריה את הבשורה וכאבו איתה. "איך זה יכול להיות?", תהו. "את כל כך מתאימה ומיוחדת". אך היא ענתה בשקט ובפשטות: "זה מה שה' רצה, הכל לטובה ונמשיך הלאה".

בעיר פעל סמינר נוסף, פחות נחשב בעיניה, אך כעת, בלית ברירה, ניגשה גם אליו. היא עברה את המבחנים ושוב קיבלה תשובה שלילית. הפעם ההורים כבר לא הבינו: "גם פה לא? זה לא הגיוני". והיא שוב הרגיעה באמונה: "אולי אני פשוט לא מתאימה, הכל בהשגחה". כך, ללא סמינר ובלי מסלול ברור, מצאה את עצמה מסתובבת ברחובות בני ברק, הרימה עיניים לשמיים ואמרה: "ריבונו של עולם, אתה מנהל את העולם. אם החלטת שלא, אני מקבלת, אך איני יודעת לאן ללכת".

תוך כדי הליכה הגיעה לאזור בית הרפואה מעייני הישועה והחליטה להיכנס. שם הבחינה בקבוצת בנות עם ביגוד של 'עזר מציון' ועגלת ציוד. היא שאלה לפשר מעשיהן והן השיבו שהן מגיעות למקום בכל יום, מחלקות שתייה ועוזרות לחולים. "אפשר להצטרף?", שאלה הנערה. והבנות נענו בשמחה להצעתה.

מהר מאוד למדה את התפקיד והייתה באה מדי יום כחלק מצוות המתנדבות.

באחד הימים הגיעה למקום והבנות האחרות טרם הגיעו. היא נכנסה לבדה ועברה מחדר לחדר. באחד החדרים ראתה אישה ישישה המתקשה לנעול נעל. היא התקרבה ושאלה בעדינות: "סליחה, אפשר לעזור?". האישה הגיבה בחיוב ובחיוך. היא התכופפה ועזרה לה לנעול את הנעל. בדיוק באותו הרגע נכנסה לחדר בתה של אותה ישישה. כשראתה את החסד, שאלה בהערכה: "אפשר לשאול באיזה סמינר את לומדת?". והיא ענתה: "כרגע אין לי סמינר".

הבת הופתעה: "אין לך סמינר? לאיזה סמינר ניסית להתקבל?". הנערה נקבה בשמו של הסמינר המוכר. הבת הביטה בה ואמרה בספונטניות: "אני המנהלת של הסמינר הזה וברגע זה התקבלת".

לפעמים אדם עובר ניסיון שנראה לו כמו סגירה ואכזבה. הוא בטוח שמשהו לא הסתדר, אך באמת זה רגע שבו הוא נבחן איך הוא מגיב למה שלא קיבל. וכשמצליחים לעמוד בניסיון, דווקא אז באה הישועה.