הבן התרחק מהדרך? כך תגיבו נכון בלי לאבד אותו

כל הורה יהודי נושא בליבו תפילה אחת זכה: לראות את בנו עומד תחת החופה, עטור בכתרה של תורה, ומקים בית נאמן בישראל. אנחנו חולמים על הרגע שבו נעמוד לצד החתן, נראה אותו צועד בדרך המלך וממשיך את שרשרת הדורות ביראת שמיים. אך המציאות מלמדת כי המסלול שבין הלידה לבין אותה חופה מיוחלת אינו חף ממכשולים, ולעיתים הדרך רצופה במהמורות המעמידות אותנו בניסיון כואב במיוחד.

הכאב הזה, של הורה שרואה את ילדו בוחר בנתיב אחר, הוא כאב שקשה לתאר במילים. זה אינו כאב של פרנסה או בריאות, אלא פצע בנפש שנובע מאכזבה עמוקה. כאשר הילד מודיע ביום אחד שהוא אינו חוזר לישיבה, או כשאנו מבחינים בשינוי רוחני והתנהגותי, הלב נקרע. במקרים רבים, מתוך הכאב והבושה שאנו חשים מול הקהילה, אנו עלולים לעשות טעויות גורליות. במקום להרגיע את הרוחות, הורים נוטים להפעיל לחץ, להטיח הערות ולערוך השוואות פוגעניות לאחים מוצלחים יותר.

עלינו להבין כי הילד הנמצא במשבר אינו מסוגל להתמודד עם הציפיות שלנו כרגע. כל גערה או ויכוח רק מעמיקים את הפצע בנפשו. הרב דניאל אוחיון מדגיש כי דווקא ברגעים הקשים הללו, הילד זקוק לחיבוק החזק ביותר. סיפורים על צעירים שחשו כי הוריהם מחכים למישהו אחר שייכנס בדלת, ולא להם, צריכים להדליק אצלנו נורה אדומה. ילד צריך לדעת שאבא ואמא אוהבים אותו כפי שהוא, ללא תנאי, גם כשהוא "חולה רוחנית".

האדמו"ר מפיסצנה מלמד אותנו כי ילד אינו סוטה מהדרך ברגע אחד. תפקידנו כהורים הוא להיות ערניים לסימנים המוקדמים: שינוי קל בתספורת, סגנון לבוש שונה או התנהגות שאינה כרגיל. אם נשכיל להושיט יד תומכת כשהילד רק מתחיל להחליק, נוכל למנוע את הנפילה לתהום. זהו ההבדל שבין סתימה קלה בשן לבין עקירה כואבת שמגיעה כתוצאה מהזנחה.

כאשר הילד נמצא בבור, הוא לא צריך הרצאות על הסיבה שבגללה הוא נפל. הוא זקוק לחבל הצלה ולמישהו שירד אליו לבור ויעלה אותו בחזרה. לעיתים, אלף דרשות לא יועילו כפי שיועיל חיבוק אחד ואמירה כנה של "אני איתך, אתה הבן שלי ואני גאה בך". אם הורים חשים שאין להם את הכלים להתמודד, עליהם לפנות לאנשי מקצוע ולמחנכים מנוסים שיודעים לטפל בנשמות הפצועות הללו.

האחריות על הפיקדון היקר שהופקד בידינו היא עצומה. אסור לנו להרים ידיים או להתייאש משום ילד. בסופו של יום, ההשקעה בילד שזקוק לנו ביותר היא זו שתביא את הנחת האמיתית. כאשר נזכה לראות את הבן חוזר למסלול מתוך אהבה ואמונה, נבין כי שום קושי אחר בחיים אינו משתווה לאושר שבקשר אמיץ ובריא עם ילדינו. יהי רצון שנזכה כולנו לגדל בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות מתוך שמחה וחיבור.

האזינו לתוכנית המלאה של הרב דניאל אוחיון: