הרב קסל מנתח: למה שום דבר לא משתנה בכוח?

יש לי בקשה חריגה מהקוראים: אנא, במיטותא מנייכו, בבקשה קראו את הטור עד סופו ואל תסיקו מסקנות לפני כן.

הבן שלי, מיכאל, הגיע אליי יחד עם רעייתו לשבת.

כבר כשנכנס לביתנו, ראיתי על פניו שהוא חווה חוויה לא נעימה, וחששותיי התבררו כנכונים; הוא מיד שיתף אותי באירוע מסעיר שעבר עליו באותו בוקר. "יצאתי כדרכי ביום שישי בשעת לפני עלות השחר מהבית", סיפר לי, "נסעתי ברכבי, ולפתע עקפה אותי ניידת משטרה ועצרה לפניי".

זה אף פעם לא נעים כששוטר תנועה עוצר אותך, אבל במקרה של בני מיכאל זה היה מפחיד במיוחד: יש נגדו צו מעצר, ואירוע כזה יכול להיגמר בשערי כלא עשר.

למען האמת, התגובה הראשונית שלי לא הייתה במיטבה, ואולי זה הזמן להתנצל בפניו. אמרתי לו שקוראים לזה "התקף פאניקה", או נכון יותר - התקף חרדה. בני תיאר זאת כהתקף ארוך; רגליו רעדו גם שעות אחרי שהבין שהניידת לא עצרה עבורו, אך החרדה שהשתלטה עליו סירבה להרפות.

שיתפתי אותו בכך שגם אני עובר התקפי חרדה כאלו, לעיתים כמה פעמים ביום, כחלק מהנכות שלי בעקבות חוויותיי בנערותי.

היה לי קשה באותם רגעים להכיל רק אותו, כי הסיטואציה הפכה עבורי לטריגר שמעלה זיכרונות מכאוביי שלי.

עברו שבועיים מאז, והדבר לא הרפה ממני. אני רגיש לעובדה שחלק מהקוראים הם נשים שבעליהן או בניהן נמצאים בחזית, או אבות וחתנים שרועדים מכל עלה שזז וחיים תחת פחד קיומי כבר למעלה משנתיים וחצי.

מה דומה החרדה שלי ושל בני לחרדה הקיומית שלכם? אני לא מתיימר להסביר כאן את השקפת העולם של הציבור שאליו אנו משתייכים, ציבור שאינו עיוור למסירות הנפש של החיילים.

לא משום שאין לכך הסבר, אלא מפני שאין זה עניינו של הטור; הפולמוס הזה ארוך, נוגע בענייני רגש, ושום הסבר לוגי לא יניח את דעתם של מי מן הצדדים.

אז למה אני מעלה את "תפוח האדמה הלוהט" הזה? התשובה נעוצה בתובנה שנולדה לי בעקבות הסיפור של בני.

ההיגיון אומר שלאחר טריגר כזה, יעלו בלב בני שאלות: האם הסיכון שווה? האם החיים תחת פחד מצו המעצר והגזירות הכלכליות מצדיקים את מסירות הנפש? אולי כדאי לו לשקול את צעדיו ולהתגייס?

אך ההיגיון הזה אפילו לא עלה במחשבתו. ולא רק בגלל שחשקו בתורה גדול, אלא בעיקר בגלל שבכוח לא משנים דעות.

הרבה כוח לא משנה מחשבה, ועוד יותר כוח מעולם לא גרם לאיש לשנות את דעתו.

לא רק בגלל שאנחנו עם קשה עורף שהתחשל מול כוחות אדירים, אלא כי כוח לכל היותר מחליש את ה"ווליום" של הדעה, אך לא משנה אותה.

הדבר מזכיר את המשל על השמש והרוח שהתווכחו למי כוח גדול יותר.

הרוח טענה שעוצמתה בלתי ניתנת לתיאור, והשמש טענה שחום הוא הכוח המניע היחיד שיכול לשנות מציאות.

הם יצאו לבחון מי יצליח להוריד את המעיל מהאדם ההולך ברחוב. ככל שהרוח נשבה בעוז, כך הידק ההלך את מעילו יותר ויותר.

כשהתייאשה הרוח, יצאה השמש וליטפה אותו בקרניה החמימות; ככל שחום השמש עלה, פשט האיש את מעילו מרצונו.

אני יודע שיש שיכעסו עליי: חלק ישאלו למה אני נותן "עצות" שעלולות להחריב את עולם התורה, ואחרים יתהו כמה עוד נמתין עד שיהיה לבני הישיבות "חם" מספיק כדי לשאת בנטל.

לשני הצדדים אענה: אינני בא לתת עצות, אלא לחדד תובנה - בכוח לא יקרה כלום. שום דבר לא ישתנה. אנחנו פשוט נחזור למאבק שבו "ויאבק איש עמו עד עלות השחר", מאבק שבו אין ניצחון מוחלט לאף צד.

הבן שלי לא שינה את דעתו, וכמוהו אלפי תלמידי ישיבות. הגזירות אמנם מפחידות ומעוררות שיח, אך הן לא משנות את הדעה.

אדרבה, דווקא כשראש ישיבת הסדר פרסם קריאה מעומק הלב לבני הישיבות לבוא ולשאת בנטל בעת חירום זו, הקריאה הזו גרמה לספק גדול יותר ולמחשבה עמוקה מאשר כל גל הגזירות והמעצרים.

גם אלו שחושבים להציק למי שלא חושב כמותם, צריכים להבין שזה לא יעיל. ההיסטוריה מלמדת שאפילו האינקוויזיציה לא שינתה את דעותיהם של היהודים, אלא רק גרמה להם לרדת למחתרת.

הפרימיטיביות הזו, המחשבה שבכוח נשנה את העולם, עדיין קיימת אצלנו - בבית כשאנחנו מרימים קול, או ביחסים בין בוס לעובדים. אנחנו שוב ושוב מנסים בכוח, מאמינים שמה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח. וזה פשוט לא עובד.

אני לא מדבר על פוליטיקה, אלא על החיים שלנו עצמם: אם זה לא ילך ברגש ובמוח, זה בוודאי לא יצליח בכוח. אז למה אנחנו ממשיכים לנסות זאת שוב ושוב?.

למה אנחנו את עצמנו מנסים לשנות בכוח, למה אנחנו חושבים שמה שלא הצליח לנו בפעם הקודמת היה בגלל שלא הפעלנו על עצמנו מספיק כוח.

עוד לא פגשתי מעשנים, שהאזהרות על קופסת הסיגריות גרמה להם להפסיק לעשן.

כמו שלא ראיתי אדם מוציא פחית קולה מהמקרר בקיוסק, ורואה את האזהרה סוכר בכמות גבוהה, ומחזיר את פחית הקולה למקומה. ולוקח מים מינרליים במקום.

התובנה הזו היא גרמה לי לכתוב את הטור הזה, ולא חס ושלום לפגוע במישהו, כי בכוח אף אחד לא ישנה את דעתו.

אז מה כן? נראה, אולי שבוע הבא נכתוב על זה....