חומת בטון מפרידה בין גברים לנשים: זהו החוף המופרד האחרון באירופה

חוף הרחצה באניו מרינו לה לנטרנה, המוכר לתושבי טריאסטה בשם "אל פדוצ'ין", פועל מאז שנת 1903 ונחשב לאחד מחופי הרחצה המוכרים בעיר. על פי הדיווחים, מדובר גם בחוף האחרון באירופה שבו עדיין מתקיימת הפרדה בין גברים לנשים.

בין שני אזורי הרחצה מפרידה חומת בטון לבנה בגובה של כ-2.7 מטרים. החומה נמשכת גם אל תוך המים הרדודים של הים האדריאטי, אזורי החוף עצמם נותרים נפרדים, והכניסה אליהם מתבצעת דרך שערים נפרדים. ואפילו יש דמי הכניסה, העומדים על 1.20 אירו לאדם.

על פי הפרסום, במחצית הראשונה של המאה ה-20 חופים נפרדים לגברים ולנשים היו תופעה נפוצה. מטרתם הייתה לשמור על צניעותן של הנשים. עם השנים נעלמו מרבית החופים שפעלו במתכונת זו, אך אל פדוצ'ין המשיך לפעול במבנה המקורי.

תושבים רבים הביעו תמיכה בהמשך קיומה של המסורת. אחת התושבות כתבה ברשת X: "זה לא מימי הביניים. זה חלק מההיסטוריה של טריאסטה. אף תושב טריאסטה לא רוצה להסיר את החומה הזאת."

תושב נוסף כתב: "פדוצ'ין הוא חלק מהמסורת של טריאסטה. עכשיו הוא גם נפל קורבן לתרבות הביטול."

בישראל אנחנו מכירים היטב את הוויכוח סביב החופים הנפרדים, את הסערות הציבוריות שהם מעוררים ואת מספרם המצומצם. דווקא הכתבה הזו, שמתארת מסורת מקומית שקיימת כבר יותר ממאה שנה במקום שאין לה כל בסיס דתי, מעלה שאלה מתבקשת:

אם במדינה אחרת באירופה מצליחים לשמר חוף נפרד כחלק מהמסורת המקומית, מדוע בישראל, שבה יש ציבור גדול המבקש להתרחץ בהפרדה, הדבר הופך פעם אחר פעם למאבק? ומדוע מי שמבקש ליהנות מחוף נפרד נדרש לא פעם לעבור מרחקים ארוכים לאורך חוף מעורב, רק כדי להגיע למקום שבו יוכל ליהנות מהחול ומזיו השמש?