לא רק כסף: העבירה שחז"ל הגדירו כחמורה יותר מהפסד ממוני

אונאת דברים לעומת אונאת ממון

בעוד שאונאת ממון עוסקת בהפסד כספי ובדיני מסחר גשמיים (כגון שאדם מוכר חפץ במחיר מופקע תוך כדי ניצול תמימותו של הקונה), התורה וההלכה מייחסות חומרה יתרה דווקא לפגיעה מילולית ונפשית באדם.

עד כדי כך קבעו חז"ל, שגדולה אונאת דברים מאונאת ממון - שזו בגופו וזו בממונו; וזו ניתנת להשיב, וזו אינה ניתנת להשיב". עוד מובא במקורות, כי מי שצועק ומתפלל על צער שנגרם לו מאונאת דברים, נענה מיד.

דוגמאות מעשיות מהשולחן ערוך

השולחן ערוך מביא כמה דוגמאות מעשיות לחילוקים שבין מותר לאסור בדינמיקה וביחסים שבין בני אדם:

א. בירור מחיר ללא כוונת קניה, אסור להטעות את המוכר, לברר על מחיר של מוצר ולהראות בו עניין רב, כאשר הקונה יודע מראש שאין לו שום כוונה או יכולת כספית לקנות את החפץ. התנהגות זו אסורה מפני שהיא גורמת לפיתוח ציפיות שווא אצל המוכר, שמתאמץ ומקווה לעסקה ובסוף מתאכזב לחינם. דבר זה נחשב לצורה של אונאת דברים וגניבת דעת.

ב. הזכרת עבר פחות מוצלח, ההלכה אוסרת להזכיר לאדם שעשה שינוי לטובה בחייו (כמו אדם שתיקן את דרכיו או מי שהיה שייך בעבר לקבוצה פחות מוסרית) את מעשיו הראשונים, במטרה להקניט אותו או להביך אותו בפני אנשים.

ג. פגיעה בגר צדק, ישנו איסור כפול ומכופל להזכיר לאדם שהצטרף מקרוב לקהילה את הרקע המשפחתי או התרבותי שממנו הוא הגיע, או להשתמש ברקע זה כנגדו בעת ויכוח. התורה רגישה במיוחד למעמדם של אנשים שעלולים להרגיש חוסר ביטחון מובנה במקומם החדש.

זהירות מיוחדת באונאת האישה

לסיום, ראוי להביא את דברי השולחן ערוך שכתב "יש להיזהר ביותר מאונאת אשתו, לפי שדמעתה מצויה".

על כך מוסיף ומבאר הסמ"ע, לפי שהאשה רכה בטבעה, ועל צער מעט היא בוכה, והשם יתברך מקפיד על הדמעות".

לסיום נזכור תמיד "נזק כספי אפשר תמיד לפצות, אך מילים פוגעות משאירות צלקת בנפש. כוחה של המילה הוא כוח ליצור או להחריב - והבחירה בידינו."

התשובה מאת הרב אביאור אברהם יפרח שליט"א, מורה צדק בבית ההוראה של הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א.