נפצעו בתאונה ופרצו בבכי, אבל לא בגלל הכאב - הסיבה תדהים אתכם

"זאֹת הַתּוֹרָה אָדָם כּיִ ימָוּת בְּאהֶֹל כּלָ הַבָּא אֶל הָאהֶֹל וכְלָ אֲשֶׁר בָּאהֶֹל יטְִמָא שִׁבְעַת ימִָים" (במדבר יט, יד).

אמרו חז"ל (תנחומא פרשת נח ג): "לא תמצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם, תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: "זאֹת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי ימָוּת בְּאהֶֹל'". התורה הקדושה היא חיינו ואורך ימינו. מי שזוכה לתורה - זוכה לחיים, "הַחָכְמָה תְּחַיּהֶ בְעָלֶיהָ" (קהלת ז, יב).

אין מתיקות כמתיקות התורה. מי שזוכה לטעום ממתיקות התורה, איננו מסוגל להינתק ממנה. איך אפשר להתנתק ממקור החיים? איך אפשר להפסיד את העונג והערבות מהתורה הקדושה. כל הנאות ותאוות העולם הן הנאות סרק, והראיה - שהן חולפות כלעומת שבאו. רק עונג התורה הוא עונג אמיתי, הוא נשאר חקוק בנפש האדם.

שני האחים הקדושים, רבי חיים ורבי זלמן מוולוז'ין זצוק"ל, נסעו פעם בעגלה. באמצע הדרך העגלה התהפכה, השניים נפלו ארצה וספגו חבטות וחבלות קשות. הם נאנקו מכאבים, רבי זלמן פרץ בבכיות ורבי חיים התעלף. כשניעור רבי חיים מעלפונו, שאלו אחיו רבי זלמן: "מדוע התעלפת?". השיב לו: "מרוב צער וחלישות הדעת על כך שבגלל הנפילה נאלצתי להפסיק את הלימוד". אמר לו רבי זלמן: "ועל כך היו הבכיות שלי".

במשך כל הדרך לא פסק פיהם מלימוד התורה. כשנפלו מן העגלה נגרם איזה היסח הדעת מהלימוד. לא החבלות והכאבים הציקו להם; כששקועים בלימוד בעומק העיון לא חשים בכאבים. צערם היה על שנאלצו להסיח דעתם מלימוד. על כך היתה בכייתו של רבי זלמן, ומרוב צער התעלף רבי חיים.

יש מעשים נוראים על גדולי תורה שנאלצו לעבור ניתוח רפואי, והם ביקשו שלא יתנו להם סמי הרדמה. במקום זאת השקיעו עצמם בעומק העיון באיזו סוגיה, וכך עברו את הניתוח בלי שיחושו בכאבים! אלו המושגים של גדולי עולם!

כשרבי חיים מבריסק זצ"ל היה שולח את אחד מילדיו למכולת, היה 'מצייד' אותו בקושיה כלשהי, ואומר לו: "בלכתך בדרך תעיין בדבר, וכשתשוב אֱמור לי מה העלית במחשבתך". מלבד מה שעצם ההליכה נועדה לקיים מצות כיבוד אב וכל פסיעה היתה פסיעה של מצווה, הייתה זו הליכה של תורה. במשך כל הדרך היה בנו של רבי חיים שקוע כל כולו בתורה, מוחו היה מתייגע בקושיה שהקשה לו אביו. מה הפלא שהבנים הללו צמחו והיו גדולי עולם!

אנו רחוקים מהמושגים הנעלים של אותם גדולי עולם, אבל צריך לפחות שתהיה בנו שאיפה והשתוקקות לזכות לכך. ככל שנדע להעריך את מעלת התורה, כך תגבר בנו ההשתוקקות לזכות לשמץ של קשר ושייכות למושגים הנעלים הללו. עלינו להתרפק על הסיפורים הללו ולהנחילם לילדינו ולכל אשר לנו וכך נזכה להשתוקק בתורה ולהסתופף בצל ההוגים בה באהבה יומם ולילה.