המצווה שרבים מפספסים: כך מוסיפים קדושה לשבת בקלות

חובה על כל אדם להוסיף "מחול על הקודש", כלומר להקדים את כניסת השבת ולאחר את יציאתה. דעת רוב הפוסקים, ובהם האר"י הקדוש, הרמב"ן ותוספות הרא"ש, שזוהי מצווה מדאורייתא.

מעיקר הדין די בתוספת של דקות בודדות לפני השקיעה, ולכן מעיקר הדין די בחמש דקות בלבד לשם כך, אך יש הממליצים על כחצי שעה או שלוש עשרה דקות וחצי.

טעם המצווה נלמד מהמונח "שבות", המורה על הרחבת קדושת היום, ודין זה תקף גם ביום טוב. דורשי רשומות הסבירו כי הצטברות זמני התוספת לאורך השנים יוצרת לאדם שבת שלמה משלו. בשל כך, יש להקפיד לסיים תפילת מנחה ולקבל שבת לפני שקיעת החמה.

עיקר קבלת השבת הוא באמירת "מזמור שיר ליום השבת" או "ברכו", ולדעת האר"י הקדוש במילים "בואי כלה שבת מלכתא". בעת קבלת השבת, נהוג לפנות מערבה, בכל בתי הכנסת באשר הם, גם אם ארון הקודש שלהם אינו במזרח, לכבוד השכינה ששרויה במערב, כזכר לקודש הקודשים ולנר המערבי במנורה. על פי הקבלה יש מעלה לקבלת שבת בשדה או בחצר, אך כיום אין נוהגים כן.

נהוג לומר שישה מזמורי "לכו נרננה" כנגד ששת ימי החול, שראשי התיבות שלהם בגימטריה "נפש".

לאחר מכן אומרים את פיוט "לכה דודי" שחיבר רבי שלמה אלקבץ, הכולל סודות קבליים רבים. את הבית האחרון, "בואי בשלום", אומרים בעמידה לכיוון מערב.

לפי האר"י, אומרים "בואי כלה" שלוש פעמים כנגד הספירות העליונות, תוך פנייה לימין, לשמאל ומרכז. יש הנוהגים להשתחוות מעט לכל צד ויש העומדים זקופים, וכל אדם ינהג כמנהג אבותיו בתפילה זו.