הכלה ויתרה על דירת החלומות, ואז התרחש דבר מפתיע

בעולמנו המורכב, רבים הם האנשים המבקשים לעלות, לגדול ולהצליח, ושאיפה זו לרוממות כשלעצמה איננה מהווה חיסרון או פגם מוסרי. השאלה המהותית המלווה כל שאיפה אנושית היא אך ורק באיזו דרך בוחר האדם לצעוד כדי להגיע אל אותה פסגה נכספת. יש האדם הבונה את קומתו הרוחנית והאישית בעמל מידות יומיומי, בטיפוח ענווה עמוקה ובהתבוננות פנימית מזככת, ולעומתו קיים זה המבקש להגביה את קומתו בדרך קלה ופסולה באמצעות הקטנת הזולת ורמיסת כבודו.

זהו בדיוק שורש טעותו ההיסטורית והרוחנית של קורח, כפי שמשתקף בפרשה שקראנו בשבת. חז"ל מלמדים אותנו כי קורח לקח מקח רע לעצמו, שכן למרות היותו אדם גדול, פיקח ובעל השפעה, הוא סבר בטעות שכדי להגיע לגדולה ולהנהגה עליו לערער על סמכותם של משה רבנו ואהרן הכהן. במקום להתמקד בעבודה עצמית ובזיכוך המניעים האישיים, בחר קורח בנתיב המר והרע של המחלוקת. הוא הניח שככל שימעט בכבודם של המנהיגים הרוחניים של דורו, כך יגדל ויתעצם כבודו שלו בעיני הקהל.

אולם ההיסטוריה מלמדת כי סופה של כל מחלוקת שאינה לשם שמיים הוא אבדון מוחלט. מי שמבקש להיבנות מחורבנו של זולתו, מגלה בסופו של יום כי הוא עצמו יורד מטה מטה, וגורר איתו לתהום את כל תומכיו. ואכן, קורח ועדתו שביקשו לעלות בדרכים עקלקלות, מצאו עצמם בסופו של דבר במציאות טראגית שבה הם ירדו חיים שאולה, כביטוי להרס העצמי שטומנת בחובה הצרות העין.

ומנגד, דרכה של תורה מיוסדת על רגישות עדינה והתחשבות חסרת פשרות בזולת. זוהי דרך המקדשת את המחשבה על האחר ועל רגשותיו הכמוסים ביותר, דרך המאמינה כי ויתור אמיתי מעיד על התעלות נפשית המביאה איתה שדרוג רוחני וגשמי לא רק לאדם המוותר, אלא לכלל הסובבים אותו.

דוגמה חיה ומוחשית לכך ניתן למצוא בסיפורו המרגש של מוטי לוי, אשר זכה בשעה טובה לחתן את בתו לאחר שנים ארוכות ומורכבות של המתנה וקושי במציאת זיווגה. בשיא שמחתו וכהכרת תודה על הישועה, ביקש מוטי לרכוש דירה עבור בתו והחתן הטרי כדי להעניק להם התחלה יציבה ונוחה לחיים. לאחר חיפושים מצאו דירה מתאימה ואיכותית, אך אז התברר כי באותו בניין ממש מתגוררות שתי אחיות, שהיו חברותיה הקרובות של הכלה, ושתיהן טרם זכו להקים את ביתן ועדיין ממתינות לישועתן.

הכלה הצעירה, מתוך עדינות נפש, חששה מאוד שמא מגוריה בדירה החדשה בבניין המשותף יגרמו לצער ולעגמת נפש לחברותיה, הרואות את אושרה מול עיניהן מדי יום ביומו. כששיתפה את אביה בדאגתה הכנה, החליט מוטי להפנות את השאלה המוסרית וההלכתית אל מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי, אשר ביקש להפנות את הסוגיה הרגישה אל מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן.

הרב שטיינמן, במבטו המזוקק, השיב כי אמנם יש כאן כלה שזקוקה לבית והמחיר המוצע הוא בגדר מציאה כלכלית של ממש שראוי לנצלה, אך תהה בקול כיצד ניתן להתעלם מצערן של בנות ישראל השרויות בקושי. הוא ייעץ לאב כי אם הוא מסוגל לשמוע לעצתו, ראוי לוותר על הרכישה למגורים מיידיים למען שלום נפשן של החברות.

האב, חדור אמונה, שאל אם ניתן לקנות את הדירה ולהשכירה לאחרים עד שהבנות יתחתנו, והרב השיב בחיוב והבטיח כי בזכות הוויתור וההתחשבות יראו כל הנוגעים בדבר ישועות גדולות.

ואכן, כך היה. הדירה נרכשה כהשקעה, ובאופן מופלא, תוך חודשים ספורים עוד לפני שהספיקו להכניס שוכרים, זכו שתי האחיות להקים את ביתן בשעה טובה. ממילא, החשש התפוגג והחתן והכלה יכלו להיכנס לדירתם בשמחה ובמצפון נקי.

מעשה זה מלמדנו שיעור נצחי: אדם החושב על כאבו של האחר לעולם אינו מפסיד דבר.