המגפה הפילה 100 איש ביום - לא תאמינו מה עצר אותה

בגמרא במסכת מנחות מובא כי בימי דוד המלך הכתה מגפה בישראל, ונהרגו מאה אנשים בכל יום, עד שתיקנו חכמים לברך מאה ברכות יומיות לעצירתה.

הדבר נרמז בפסוק: "ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך", כאשר המילה "מה" נקראת כ"מאה". כמו כן, במדרש נדרש הפסוק "הוקם על", שכן "על" בגימטריה מאה.

בעל ה"רוקח" הסביר כי ברכות אלו מהוות מגן מפני מאה הקללות שבפרשת כי תבוא, ובהתאם לכך נבנה בית המקדש בגובה מאה אמה כדי להגן על העם.

ה"בן איש חי" ביאר כי כוחות הטומאה מונים ארבע מאות, כרמוז ב"ארבע מאות איש" שליוו את עשו הרשע בדרכו אל אחיו יעקב בטרם התרצה והתפייס עמו בעת שנפגשו פנים אל פנים.

מאחר שבכל ברכה מוזכר שם ה' בן ארבע האותיות, במאה ברכות יש ארבע מאות אותיות הקדושה המבטלות את כוחות הקליפה.

למניין הברכות סופרים מצאת הכוכבים ועד צאתם למחרת.

בשבת, כשתפילת העמידה קצרה יותר, נוצר חסר של כעשרים ברכות שיש להשלימן באמצעות ברכות הנהנין על מאכלים ובשמים.

ניתן להרבות בברכות הריח על ידי יציאה מהבית וחזרה המוגדרת כהסחת דעת, או בהמתנת שעתיים בין הברכות.

שיטה נוספת היא סדר עדיפויות במיני בשמים: תחילה מברכים על "עצי בשמים", לאחר מכן על "עשבי בשמים" ולבסוף על "מיני בשמים".

באופן זה ניתן להגיע למניין המלא תוך הקפדה על גדרי הברכות.

הקפדה זו על מאה ברכות בכל יום, ובשבת בפרט, מזככת את הנפש, מחזקת את הקשר עם הבורא ומעמידה חומה רוחנית בצורה השומרת על עם ישראל מכל פגע.