מרגש: הרופאים נתנו לו חודשים לחיות, אבל תשובתה של הכלה שינתה הכול

הערב של האירוסין עוד ריחף באוויר כשיצחק חזר לישיבה.

יצחק, החתן המאושר, עמד ופתח את הגמרא. הדברים זרמו מפיו בחיות ובחכמה. עוד חודשים ספורים עולמו יהיה שלם.

ואז, בלי שום אזהרה, יצחק החתן נפל והתמוטט.

ההורים הגיעו רצים, פניהם לבנות. יצא אליהם פרופסור ואמר בקול שקט: "לצערנו, בנכם הולך להתמודד עם המחלה הקשה".

עוד חודשיים חתונה. האם פרצה בבכי. האב עמד כאבן.

ואז מבעד לדמעות הוא אמר: "חייבים להודיע לכלה".

מהמיטה בקעה תגובה, בקול חלש אך ברור: "אבא, בוודאי שחייבים. ותמסור בשמי: אם הכלה תרצה לבטל, אני מוחל לה בלב שלם".

ההורים נסעו אל בית הכלה בלב כבד כאבן.

רחל ישבה בחדרה וראתה את ההורים נכנסים ועיניהם אדומות. ליבה צנח. היא נכנסה לחדר. שמעה. הבינה.

"אני לא מסוגלת לעזוב אותו. לא עכשיו. לא כשהוא לבד. לא מספיק הצער שהוא חווה, שאוסיף גם את צער ביטול החתונה?".

"רחל", אמר אביה בצער, "תוך שנה תהיי אלמנה".

"אבא", השיבה כנגדו הבת, "אנחנו גרים בבני ברק. יש פה צדיקים. בואו נעשה שאלת רב".

הם נכנסו יחד לביתו של הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי'. סיפרו לו הכול.

ואז רחל פנתה לרב בקול רגוע: "כבוד הרב, אני לא מכירה שום סעיף בשולחן ערוך שמורה לאדם לעזוב את הזולת בשעת משבר. אני יודעת שתשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה. אני רוצה להיכנס איתו לחופה ולבנות בניין עדי עד. מה ההלכה אומרת?".

"אם באתם לשאול אותי", נענה הרב ואמר, "ההחלטה היא רק של הכלה".

עיניה נתמלאו דמעות. היא לחשה: "רבנו, רק דבר אחד אני מבקשת. שהרב יברך אותנו מכל הלב".

הרב וואזנר עם דמעות בעיניו הקדושות ענה לה: "הייתי רוצה לבקש ממך שאת תברכי אותי".

הם נכנסו לחופה.

יצחק החלים באורח נס שרופאים מתקשים להסביר עד היום. נולדו להם בנים ובנות.

הגמרא במסכת שבת לא הבטיחה דבר בחינם: "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים".