כאב הבטן של רבי עזרא עטיה חשף שיעור מוסר מטלטל

זו הייתה אסיפה מרוממת ויוצאת דופן, כנס שריכז אליו את חכמי וגדולי הדור תחת קורת גג אחת. סביב שולחן אחד ארוך ומכובד ישבו גדולי התורה של התקופה, כאשר במרכז בלטה דמותו המאירה של מרן רבנו עובדיה יוסף, שישב לצד רבו המובהק ומורה דרכו, הגאון רבי עזרא עטיה, יחד עם חכמים וצדיקים נוספים.

בעיצומו של הכינוס, בעוד הדיונים התורניים והציבוריים בשיאם, קם לפתע הרב עזרא עטיה ממקומו ופנה בלחש למרן: "אני מוכרח לעזוב כעת. כואבת לי הבטן". מרן, שהיה קשור לרבו בכל נימי נפשו, מיהר לצאת איתו החוצה וליווה אותו בדאגה רבה עד לביתו. במהלך כל היממה שלאחר מכן, לא מצא מרן מנוח לנפשו. הוא היה טרוד ומוטרד מהמחשבה על בריאותו של רבו.

למחרת, הגיע מרן לבקר את רבו ושאל בחרדה: "איך הרב מרגיש היום? דאגתי הייתה נתונה לרב לאורך כל היום והלילה". השיב לו הרב עזרא עטיה בחיוך שלוו: "בתחילת הכינוס הרגשתי מצוין, אך במהלכו החלו כאבי בטן עזים".

מרן התפלא מאוד ותהה מה יכול היה לגרום לכאב כה חריף בפרק זמן קצר כל כך. אז החליט הרב לגלות לו את הסוד המוסרי שהסתתר מאחורי אותה חולשה גופנית: "ישבנו כולנו סביב שולחן הכבוד, וכל הכיסאות היו תפוסים עד האחרון שבהם. לפתע נכנס לאולם תלמיד חכם גדול, יהודי נכבד וראוי לכל הערכה, ולא היה לו מקום פנוי לשבת. הוא נשאר לעמוד בפינה, דחוק בין האנשים.

"כשראיתי אותו עומד שם בביזיון בעוד אני יושב בנוחות על כיסאי, זה פשוט גרם לי לכאב בטן. כאב פיזי ממש. לא יכולתי להמשיך לשבת כשאדם כזה עומד מולי. לכן קמתי ועזבתי את המקום. כדי שיתפנה לו מקום לשבת".

גם לנו כואבת הבטן לעיתים, אך מתי זה קורה? בדרך כלל כשאנחנו מרגישים שמישהו חודר למרחב שלנו. כשמנסים להכניס עוד כיסא לשולחן הצפוף ואנחנו מתרעמים: "מה פתאום? אין מקום! לא רואים שצפוף פה?".

האדם הגדול באמת אינו זה שיושב בראש השולחן ומקבל כבוד, אלא זה שאיננו מסוגל לשבת כשאדם אחר נותר לעמוד. זהו מי שהלב שלו כה חי ורגיש, עד שהוא חש את מצוקת הזולת כאילו הייתה שלו ממש.