מפחדים מעין הרע? הסגולה העתיקה שחז"ל גילו לנו

היחס הנכון לעין הרע איננו פחד מתמיד, אלא הכרה שיש לדבר מציאות בעולם, תוך שמירה על אמונה בהשגחת ה׳ ושימוש באמצעים שחז״ל ציינו בלי להפריז ולהילחץ. כשאדם חי בשלווה רוחנית, עוסק בתורה ובמצוות ואינו מרבה להבליט את הצלחותיו, הוא ממילא מצמצם את המקום שבו עין הרע יכולה לפגוע.

חז״ל עמדו על כך שיש מצבים מסוימים שמגבירים את החשש מעין הרע, למשל כאשר מעלים שני אחים או אב ובן בזה אחר זה לקריאת התורה, ולכן כתבו הפוסקים להימנע מכך. ההסבר הוא שכאשר נוצר רושם יוצא דופן שמושך תשומת לב מיוחדת, מתעורר מקום לקנאה ולעין הרע, ולכן טוב לאדם שלא ליצור הופעה מוגזמת ומושכת עיניים ללא צורך.

במסכת ברכות מובאת סגולה עתיקת יומין למי שנכנס למקום חדש וחושש מעין הרע: לסגור את שתי האגודלים בתוך כפות הידיים, לומר את שמו ושם אמו, ולהכריז שהוא מזרעו של יוסף, שלגביו אמרו חז״ל שעין הרע אינה שולטת בו. לאחר מכן יאמר את הפסוקים “בן פורת יוסף בן פורת עלי עין” ו“וידגו לרוב בקרב הארץ”, מתוך אמונה שכוח יוסף הצדיק מגן עליו.

אף שברובם ישראל אינם מצאצאי יוסף ממש, ביארו חכמים שכל עם ישראל נכלל תחת שמו, מפני שהוא פרנס את אחיו ועמד להם בשנות הרעב, ולכן כל יהודי רשאי לסמוך על הלשון “אני מזרעו של יוסף”. בכך האדם מוסיף לעצמו חיזוק רוחני ומסיר מעליו פחד, כל עוד הוא מאמין בסגולה ולא רואה בה עניין טכני בלבד.

חז"ל הדריכו שגם מי שיודע על עצמו שהוא מצליח ובלט לטובה, יאמץ דרך חיים של צניעות ושקט, ויתאמץ שלא למשוך אליו תשומת לב קיצונית. במקביל, אין זה נכון להפוך את העיסוק בעין הרע למרכז חיי האדם, מפני שמי שמדקדק בזה יותר מדי נעשה תלוי בזה ומושפע מכך לרעה.

עוד הזכירו הפוסקים את כוחם של צמחים מסוימים כסגולה: החיד״א כתב על עשב “רודא” הנקרא גם “רוטא” והוא הפיגם שבדברי חז״ל, שיש בו תועלת כנגד עין הרע וכשפים ואף נגד מגפות. יש הנוהגים לשאת אותו עליהם בכוונה לשם קדוש המיוחס לו.

הגישה הישרה היא לאחוז באמצע: להאמין שיש מציאות של עין הרע, להישמר לפי הדרכת חז״ל והפוסקים, להיעזר בסגולות הידועות בשעת הצורך, אבל לא לחיות מתוך חרדות ופחדים אלא מתוך ביטחון בה׳ ועבודה רוחנית ישרה. כך נשמרים מעין הרע, גם בדרך האמונה.