פרפרים בסכנה: תמונת מצב מטרידה מהטבע הישראלי

בישראל מוכרים כיום כ-155 מינים ותתי מינים של פרפרים. לצד המגוון הרחב, הנתונים מצביעים על תמונה מדאיגה: מין אחד, דרומי המרואה, כבר נכחד בישראל, ושבעה מינים נוספים מוכרים רק מתצפית אחת.

על פי הספר האדום של פרפרי ישראל, כשליש מהפרפרים בארץ נמצאים בסיכון. מדובר ב-46 מינים, רבים מהם מינים חרמוניים, המתקיימים בישראל רק באזור החרמון. הסיבה המרכזית לפגיעה בהם היא פעילות האדם, ובעיקר הרס בתי גידול לטובת בנייה וחקלאות.

הפרפרים נחשבים לסמנים ביולוגיים, משום שהם מסייעים להבין את מצבו של הטבע כולו. הם נפוצים במגוון בתי גידול יבשתיים, קל יחסית לזהות אותם, והם מגיבים במהירות לשינויים סביבתיים. לכן מעקב אחר מספרם, תפוצתם וזמני הופעתם מאפשר לזהות שינויים רחבים יותר בטבע.

בישראל ישנם 14 מיני פרפרים המוגנים לפי חוק, בהם זנב סנונית המכבים, דרומי המרואה, כתום כנף הדו פרית, כיתמית החרמון, צמריר הקדד, כחליל קלאופטרה, קרקשי הסנה ואפורית החמשן.

בעשור האחרון חדרו לישראל ארבעה מיני פרפרים פולשים: כחליל הציקס, כחלון הפרלגון, כחלילון אמריקני וזנב סנונית הלימון. נכון להיום, השפעתם האקולוגית נחשבת אפסית, משום שרובם ניזונים מצמחים תרבותיים, אך עדיין נדרש מעקב אחר התפשטותם.

מחזור החיים של הפרפר

מחזור החיים של הפרפר כולל ארבעה שלבים: ביצה, זחל, גולם ובוגר. הזחלים ניזונים מצמחי מזון, המכונים פונדקאים, בעוד שהפרפרים הבוגרים ניזונים בעיקר מצוף פרחים, המשמש להם מקור אנרגיה חשוב למעוף.

נקבת הפרפר משקיעה מאמץ רב בבחירת צמח מתאים להטלת ביצים. עליה למצוא "פונדקאי" מתאים, גדול מספיק להזנת הצאצאים, נקי מטורפים וממחלות, וללא תחרות מצד ביצים או זחלים אחרים.

כדי לשרוד עונות קשות, מיני פרפרים רבים נכנסים לתרדמה. דיאפאוזה מתרחשת בעיקר בשלבי הביצה, הזחל או הגולם, ולעיתים יכולה להימשך זמן רב. אצל פרפרים בוגרים נפוצה בישראל יותר אסטיבציה, בעיקר בקרב מיני סטיריות, שמעבירות את הקיץ במנוחה וחוזרות לפעילות עם ירידת הטמפרטורות והגשמים הראשונים.