כך נולד המנהג: למה אומרים "חזק חזק ונתחזק" בסיום כל חומש?

בכל שבת שבה מסתיים אחד מחמשת חומשי התורה, נוהגים בתי הכנסת לקרוא בקול "חזק חזק ונתחזק". כנלך לבדוק מדוע עושים כך נגיע אל ימיו של יהושע בן נון, שקיבל את ההנהגה של עם ישראל לאחר משה רבינו.

בתחילת ספר יהושע, הקדוש ברוך הוא מעודד את יהושע בציווי ברור: "רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה". על פי המדרש, בזמן שיהושע אחז את ספר התורה בידיו וסיים לקרוא בו, אלוקים אמר לו "חזק", וכך נולד המנהג שלנו היום. הביטוי "חזק ונתחזק" עצמו מופיע גם במקום אחר, בספר שמואל.

הביטוי מבטא כמה רבדים של משמעות. התלמוד מלמד שלימוד התורה הוא אחד מארבעה דברים הזקוקים לחיזוק, ולכן אנו מברכים את עצמנו שנמצא בתוכנו כוח להתחזק בלימוד. נוסף על כך, הביטוי מהווה איחול שיהיה בידינו לשנן ולחזור על מה שלמדנו, בדומה לאיחול "יישר כוח" שאומרים למי שעושה מצווה.

משמעות נוספת קשורה לרעיון שהתורה יכולה להיות "סם חיים" או חלילה "סם מיתה", תלוי כיצד לומדים אותה. האיחול מבטא את רצוננו ללמוד תורה ביראת שמים ובטהרה, כדי שתהיה לנו לברכה ולחיים.

הרבי מליובאוויטש מסביר שהחזרה על המילה "חזק" שלוש פעמים יוצרת "חזקה", כלומר קביעת דפוס מחייב. כך אנו משלשים את החוזק והנחישות שלנו בלימוד התורה ומבטאים את עומק הקשר שלכל אחד מאיתנו עם התורה הקדושה. אגב, יש הנוהגים לברך כל עולה לתורה או מי שמוביל תפילה בברכת "חזק וברוך", והוא עונה "חיזקו ואמצו".