יין או מיץ ענבים? כך תקיימו את מצוות "ארבע כוסות" בלי כאב ראש

האם מקימיים את מצוות שתיית ארבע כוסות דווקא ביין המשכר או שאפשר את המיץ ענבים הקליל ונוכל לערוך את ליל הסדר ללא כאב ראש?

כיום הדרך הנפוצה ביותר להפקת מיץ הענבים היא באמצעות סינון המשקה לאחר ריסוק וסחיטת הענבים, מתוך החלק העכור המעורב עם קליפות ובשר הענבים. המשקה שלא תסס נעשה מיץ ענבים. אלא שיש לבצע מספר פעולות שהמשקה לא יתסוס ויהפוך ליין. יש כמה שיטות ייצור ולהלן נתמקד במיץ ענבים בצבע בהיר.

הדרך המהודרת ביותר היא הפקת מיץ ענבים ללא כל תוספת חומרים פוגמי טעם כגופרית, על ידי ביקבוק של המיץ בעודו רותח, מיד לאחר הפסטור של כתשעים מעלות, כך שהבקבוק נאטם ללא כל חמצן, ולכן המיץ לא תוסס או מחמיץ.

בשיטת הייצור הזאת תהיה בתחתית הבקבוק מיץ עכור המלא בשמרים, כי המשקה לא סונן כראוי מחמת החשש שיתסוס קודם הביקבוק. דרך מהודרת להפקת מיץ ענבים, ברמה יותר צלולה, היא לשמור את המיץ מיד לאחר הסחיטה בקירור של אפס מעלות. מכיוון שהמשקה כמעט קפוא, אינו יכול לתסוס, ולאחר כשבוע עד שבועיים, כשכל השמרים שקעו, מוציאים את המשקה הצלול, מפסטרים ומבקבקים.

הדרך המקובלת ברוב היקבים, עם תוצאה של מיץ צלול לגמרי בלי שמרים, היא הפקת מיץ ענבים בהליך יותר איטי של המתנה עד שכל החלקים העכורים שבמשקה ישקעו לתחתית המיכל. על מנת שהמשקה לא יתסוס בעודו במיכל, מוסיפים למיץ גופרית דו חמצנית, או בשמו המסחרי בסלופיט. לאחר שהמשקה נעשה צלול, מוציאים ממנו את הגופרית.

הדבר עורר שאלה גדולה כיצד ניתן לברך ברכת "בורא פרי הגפן" על משקה שיצא מכלל יין, ושוב חזר להיות יין, ולמה לא ייכלל בהגדרת "פנים חדשות", שעל בסיסו הותרו הג'לטין ושאר האבקות המופקות ממאכלות אסורות, כשומנים מהחי וכדומה, רק משום ששמו הקודם בטל מן העולם.

רוב הפוסקים הסכימו להלכה כהוראת מרן מאור ישראל זי"ע, שאין מניעה לקדש על המשקה הזה מחמת שהגופרית מתאדה מאליה וחזר המשקה להיות ראוי בלא מעשה ואינו שונה במאומה מיין שהרתיחוהו, שאינו מאבד את ברכתו במה שלא היה ראוי לשתיה כשהיה רותח. מה גם שהיין לא נפסל לגמרי משתייה, לבד מזה שגורם לכאבי ראש, שיעולים וצרבות, ולכן לא בטל ממנו שם יין.