"מאחורי המסכות": למה רק פורים לא יתבטל לעתיד לבוא?

אנחנו מתקרבים כבר לחג הפורים, הרחובות מתמלאים תחפושות, הילדים מרעישים ברעשנים, הצלחות מתמלאות באוזני המן - ופורים נראה כחג הכי צבעוני, הכי שמח, אולי אפילו הכי “קליל” בלוח השנה היהודי. אבל מאחורי הצבעים והצלילים מסתתר סוד גדול, עמוק, נצחי.

חז"ל מלמדים שלעתיד לבוא כל המועדים יתבטלו - חוץ מפורים. אמירה מטלטלת. פסח, שבועות, סוכות - כולם יתבטלו, ורק פורים יישאר? מה יש בו שאין באחרים?

פורים הוא חג של הסתר. אפילו שמה של אסתר רומז לכך - “הסתר”. במגילה לא מופיע שמו של הקדוש ברוך הוא אפילו פעם אחת. הכול נראה טבעי, פוליטי, מקרי: מלך פרסי גחמני, יועץ רשע שמבקש להשמיד עם שלם, נערה יהודייה שמגיעה לארמון במקרה. אבל מי שקורא את המגילה בעין עמוקה מבין - אין כאן מקרה. מאחורי הקלעים עומד “המלך”. וכל מקום שבו נאמר “המלך” סתם - רמז למלך מלכי המלכים.

וזה אולי החידוש הגדול של פורים: הנס לא שובר את הטבע - הוא מתלבש בתוכו. אין ים שנקרע, אין אש שיורדת מהשמיים. יש תהליכים, החלטות, נדודי שינה בלילה אחד של מלך. דווקא בתוך המציאות הרגילה מתגלה יד ההשגחה.

האר"י הקדוש מדבר על מצב של תרדמה רוחנית - זמן שבו יש נתק, ירידה, גלות. זה היה המצב בפרס. עם ישראל נהנה מסעודתו של אחשוורוש, מתערבב, מתרחק, נרדם. ומתוך התרדמה הזאת קם המן. המן הוא לא רק דמות היסטורית; הוא מייצג את הכוח שמבקש לנתק, להשמיד, להטיל ספק. כוח של טומאה, של שנאה, של פירוד.

ומולו עומד מרדכי. יהודי אחד בשער המלך שלא כורע ולא משתחווה. נקודה קטנה של אמת שלא מוכנה להיכנע. ואסתר - אותה נערה ששותקת, מסתירה, ואז ברגע האמת מתעוררת, צמה, אוספת את העם, פועלת במסירות נפש.

דווקא מתוך החושך הגדול נולדת הישועה. “ונהפוך הוא”. הגזירה מתהפכת. הפחד הופך לשמחה. היום שנועד להשמדה נהפך ליום טוב.

ולכן פורים לא יתבטל. כי הוא מסמל את התכלית - את היום שבו כל ההסתרות יוסרו ונראה איך הכול היה מושגח ומדויק. פורים הוא טעימה מעולם מתוקן, עולם שבו גם החושך מתברר כחלק מהאור.

גם מצוות החג אינן רק מנהגים יפים. קריאת המגילה מעירה אותנו מהתרדמה - מזכירה לנו שהחיים אינם רצף של מקרים. הרעשנים לא רק משעשעים ילדים; הם קריאה למחוק את “המן” שבתוכנו - את הקנאה, הכעס, הגאווה. משלוח מנות ומתנות לאביונים שוברים את המחיצות, בונים אחדות אמיתית. וסעודת פורים, עד דלא ידע, אינה בריחה מהדעת אלא עלייה למקום שבו האמונה והשמחה גדולות יותר מהחישובים הקרים.

אפילו מחצית השקל, שאנו זוכרים לפני החג, נושאת מסר ברור: אדם לבדו הוא חצי. השלמות באה רק כחלק מכלל ישראל. רק באחדות יש כוח להפוך גזירה לישועה.

אולי זה המסר הכי אקטואלי לימינו. אנחנו חיים בדור של הסתר. לא תמיד רואים ניסים גלויים. יש בלבול, יש מחלוקות, יש תחושה של חושך. אבל פורים לוחש לנו: גם כששם ה’ לא כתוב במפורש - הוא נמצא בכל שורה. גם כשהמציאות נראית מאיימת - יכולה לבוא תפנית אחת ולשנות הכול.

השנה, כשנלבש מסכות, נזכור שהחיים עצמם מלאים מסכות. לא תמיד רואים את האור. אבל מאחורי ההסתר - יש הנהגה. מאחורי הקושי - יש תיקון. ואם נחזיק במרדכי הקטן שבלב, אם נוסיף נתינה, אחדות ושמחה - נזכה גם אנחנו לטעום משהו מ“ונהפוך הוא”.

כי פורים הוא לא רק זיכרון של נס שהיה. הוא הבטחה לנס שעתיד להתגלות. חג שמלמד אותנו שגם מתוך החושך הגדול ביותר - יכולה לפרוץ גאולה של אור נצחי.