3 שניות מול הכדורים: איתמר אלוס ז"ל - "הרגשתי את הקב"ה"

בתוך החשיכה הגדולה של בוקר שמחת תורה, התגלו ניצוצות של אור וגבורה יהודית שייזכרו לדורות. אחד מאותם גיבורים היה רנ״ג איתמר אלוס זכרו לברכה, אשר בלב התופת של העיר אופקים, מצא את עצמו בדו קרב מול פני הרשע, כשהוא עטוף בתחושה עמוקה של השגחה עליונה. בעדותו המטלטלת שהותיר אחריו, הוא מתאר מסע של ניסים גלויים, רגעים של מסירות נפש ותחושה של נוכחות אלוקית שליוותה כל צעד שלו בשדה הקרב.

הכל החל כאשר איתמר זיהה מחבל חמוש במרחק קצר של עשרים וחמישה מטרים ממנו. באותם רגעים, כשהאוויר התמלא בקולות ירי ובריח של סכנה, הוא הבין שהם חשופים לגמרי. המחבל החל לירות צרורות בזה אחר זה לעברו, ובמעשה של הקרבה עילאית, איתמר זינק על רב שהיה בקרבתו כדי להגן עליו בגופו. הוא עצם את עיניו, המתין לכדור שחשב שיפגע בו בכל רגע, והתפלל. שלוש שניות חלפו, זמן שנראה כנצח, וכאשר פקח את עיניו הוא נדהם לגלות שהוא חי. הכדורים שרקו סנטימטרים ספורים ממנו, אך הוא נותר ללא פגע. הוא תיאר זאת כתחושה של כיפה רוחנית המגינה עליו, מעין מעטפת של שמירה שחצצה בינו לבין המוות.

איתמר לא עצר שם. מתוך תחושת שליחות עמוקה, הוא הסתער על המחבל וניטרל אותו. אך הלחימה רק הלכה והסתבכה. בהמשך היום, הוא מצא עצמו מול מחבל נוסף שהסתתר מאחורי חומה. שוב נורו לעברו כדורים, ושוב הוא חש את האוויר שזז ליד פניו מהירי הקרוב, אך היד הנעלמה המשיכה לסוכך עליו. באותו קרב הושלך לעברו רימון רסס שהתפוצץ במרחק של שישה מטרים בלבד ממנו. בדרך הטבע, טווח כזה אמור להיות קטלני, אך איתמר שוב יצא ללא שריטה. הוא תיאר כיצד בכל אותם רגעים הוא פעל על אוטומט, אך בתוך תוכו ידע שמישהו אחר מנהיג את האירוע.

אחד הרגעים המרגשים והכואבים ביותר בעדותו היה המפגש עם הלוחם נהוראי סעיד הי״ד. איתמר מצא את נהוראי כשהוא פצוע אנוש לאחר שנלחם בגבורה. הוא ניסה להציל את חייו ולפתוח לו נתיב אוויר, אך כשראה שהנשמה עומדת להיפרד מהגוף, הוא עשה את המעשה היהודי המזוקק ביותר. הוא עצם את עיניו של הלוחם הצעיר וקרא איתו ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״. ברגע ההוא, בתוך השכול והכאב, התחברו הגבורה הפיזית והאמונה הרוחנית לכדי שלמות אחת.

בסיום דבריו, איתמר לא ביקש לעצמו תהילה או תארים. הוא סירב להיקרא גיבור. עבורו, כל האירועים הללו היו עדות חיה לכך שהקדוש ברוך הוא נגע בו והשתמש בו כשליח. ״הרגשתי את הקדוש ברוך הוא״, אמר ביראת קודש, ״הוא תפס אותי ונגע בי ושיחק בי כאהבת נפשו״. איתמר ראה בעצמו כלי שרת בידי הבורא, שליח שנשלח להציל חיים ולהביא אור למקום של חושך. דמותו של איתמר אלוס ז״ל תישאר חקוקה בלבנו כסמל לשילוב הנדיר שבין לוחם ללא חת לבין מאמין בכל רמ״ח איבריו, אדם שידע שבסופו של יום, גם בתוך עשן המלחמה, ישנה עין פקוחה ומרחמת שמשגיחה מלמעלה.