מחזק: החתונה כמעט נהרסה אבל הוויתור שינה את חייהם

יחיאל ושרה תכננו את החתונה שלהם שנה שלמה. הם בחרו אולם מפואר, טעמו בקפידה את המנות, ודאגו לעיצוב מוקפד ומלכותי. הכול היה מוכן.

שבועיים לפני החתונה, הטלפון צלצל. על הקו היה בעל האולם. "יש לי בשורות לא טובות. עשיתי טעות, אני לא יודע איך... זה אף פעם לא קרה לי - רשמתי בטעות זוג אחר בתאריך שלכם".

שרה הרגישה שהקרקע נשמטת לה תחת הרגליים.

"אבל רגע!" מיהר בעל האולם להוסיף, "יש לי עוד אולם, וכפיצוי - אתן לכם אותו בחינם".

כשהגיעו לראות את האולם "החינמי", יחיאל ושרה הסתכלו זה על זה בהלם. זה לא היה אולם, זה היה מחסן. מחסן מעופש עם כיסאות פלסטיק.

אובדי עצות, פנו השניים לרב של יחיאל וסיפרו לו הכול.

"אני יודע שזה קשה מאוד", אמר להם הרב. "אבל אני בטוח שאם תוותרו - תזכו לברכה גדולה".

יחיאל ושרה שמעו את עצת הרב. הם התלבטו בכל אותו שבוע, עד שלבסוף החליטו לוותר ולקבל את הדין באהבה.

למחרת ההחלטה הגיע לביקור דודו של יחיאל, משה. כששמע מה קרה, הוא לא הבין איך אפשר לוותר:

"לא הבנתי? ואתם פשוט מסכימים?! אני אביא לך עורך דין פגז - בעל האולם ישלם לכם פיצויים עד סוף החיים!"

יחיאל החליט לקחת את דודו אל הרב, כדי שישקול את הרעיון החדש. אך הרב התעקש: "אולם מפואר - זה עניין של ארבע שעות ונגמר. אבל ברכה שיכולה לצמוח מוויתור כזה גדול - היא נצחית".

דוד משה הביט בזוג הצעיר והבין שהם כבר החליטו. "אין לי מה להגיד", אמר, "אם זו ההחלטה שלכם - אשריכם! אחרי כזה ויתור, אני רוצה ברכה!"

"הגשתי לא מזמן מכרז לעיריית נתניה - שכונה שלמה על חוף הים", המשיך משה, "אם אני זוכה בזה - אני מיליונר. ונראה לי שברכה מכם לא תזיק".

יחיאל ושרה בירכו אותו מכל הלב.

ארבעה חודשים אחרי, משה התקשר ליחיאל. "אתה לא מבין!" הוא אמר בקול רועד מהתרגשות. "זכיתי במכרז! הכול בזכות הברכה שלכם!"

"אני רוצה לתת לכם משהו", הוא המשיך. "דירה חדשה בפרויקט הענק שאבנה - חמישה חדרים על הים בנתניה. מתאים לכם?"

יחיאל ושרה לא האמינו.

זה יותר טוב מכל מה שהם דמיינו. הם מכרו את הדירה וקנו דירת ארבעה חדרים בבני ברק - בדיוק המקום שבו הם חלמו להתחיל את החיים המשותפים שלהם.