"הפרעה שבתוכנו": חירות אמיתית לא מתחילה בחוץ אלא בניצחון הפנימי

הרבה אנשים מדברים על חופש, אבל כשמעמיקים רגע בשאלה מהי חירות אמיתית, מגלים שהאתגר הגדול לא נמצא מחוץ לנו אלא בפנים. חופש רוחני איננו היעדר חוקים ומסגרות, אלא היכולת לחיות בהתאם למהות הגבוהה שלנו, בלי להיסחף אחרי דחפים רגעיים שמנהלים אותנו.​

האדם נברא באופן מכוון עם טבע כפול הוא גם גשמי וגם רוחני, גם מושך כלפי מטה וגם שואף כלפי מעלה. בתוך המתח הזה מתחולל מאבק תמידי בין שני כוחות שמושכים לכיוונים מנוגדים. אם האדם מזדהה רק עם הצד החומרי שלו, שוקע בהנאות רגעיות והולך אחרי עצלנות, כעס או קנאה, הוא למעשה נעשה עבד, גם אם מבחוץ הוא נראה חופשי לחלוטין.​

שמו של עם ישראל, שמגיע מן השורש שרר, מזכיר שהשליחות שלנו היא לשלוט לא להישלט. עיקר המאבק הוא פנימי, לא מול אויבים חיצוניים, אלא מול כוח שמכונה חזל יצר הרע, או בלשון המאמר פרעה הפנימי. זהו הצד בתוכנו שמנסה להסיט אותנו מהמטרות האמיתיות שלנו, לפרק לנו חלומות גדולים באמצעות פיתויים קטנים.​

המאבק הזה מופיע בשלושה תחומים עיקריים מחשבה, דיבור ומעשה. כאשר המחשבות מלאות ביקורת, שחור, השוואות וקינאה, זה סימן שהאויב הפנימי רושם נקודות. כשאנחנו מאבדים שליטה, פוגעים במישהו שיקר לנו, או ממשיכים לאכול למרות שאנחנו יודעים שזה כבר מזיק לנו, ברור שהאני העמוק שלנו לא זה שמנהל את האירוע.​

ההצעה לכל אדם לעצור ולשאול את עצמו בכנות מה משעבד אותי היום. האם אני שבוי ברדיפה אחר תאוות גשמיות האם סדר היום שלי נשלט לגמרי על ידי העבודה עד שהקשרים האישיים נשחקים האם אני תלוי באישור מהסביבה כדי להרגיש שווה האם אני עסוק כל הזמן בלהשיג עוד ולא יודע להודות על מה שיש. שאלות כאלו פותחות דלת להגדרה מדויקת של המקומות שבהם אני מרגיש תקוע.​

התורה היא כערכת כלים לחירות ולא ככבלים. מצוות עשה הן פעולות שמאפשרות לנשמה לקבל ביטוי ולהתחזק, ומצוות לא תעשה הן הזדמנויות לתרגל ריסון ושליטה עצמית. לא מדובר בהתעלמות מהצד הגשמי, אלא בניסיון ליצור הרמוניה בין שני החלקים, כך שהחומר ישרת את הרוח ולא להפך.​

המסר הוא שאם אדם לא מפתח משמעת עצמית, הוא לא יצליח להגיע לשום יעד משמעותי, בין אם זו מטרה לימודית, בריאותית או קשר זוגי ומשפחתי. החיים מתוארים כזירה שבה בכל יום נדרש לבחור האם להיכנע לטבע החומרי או להתעלות מעליו דרך חיבור לצד הרוחני.​

כאשר אדם משתמש בכלים שהאמונה מעניקה לו, מזהה היכן הוא כבול ומשקיע מאמץ להשתחרר מההרגלים שמקטינים אותו, הוא פותח לעצמו פתח לחירות רוחנית אמיתית. חירות כזו איננה תלויה בנסיבות חיצוניות, אלא נמדדת ביכולת לבחור נכון גם כשלא נוח, ולהיות נאמן למה שהוא יודע שהוא האני האמיתי שלו.​