לא רק פירות: ט״ו בשבט חושף את עומק הנשמה שלך

עד יום ט"ו בשבט כבר ירדו רוב גשמי השנה, השרף מתחיל לעלות באילנות, והפירות מתחילים להיווצר ולהתפתח ממי הגשמים שירדו. לכן קיבלנו הלכה למשה מסיני שיום זה הוא: ראש השנה לאילנות.

וכתבו רבותינו שכמו שהיום הזה משפיע על האילנות, כך הוא מוסיף חיים לכל הבריאה, וגם משפיע על בני האדם.

שכן יש דימוי עמוק בין האדם לעץ, ככתוב: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּדֶׂה". לכן נהגו בט"ו בשבט לקחת מינים רבים ככל האפשר של פירות וירקות, ובעיקר משבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל, לברך עליהם ולהודות לקב"ה.

והוא מנהג יפה לסימן טוב - בדיוק כמו שעושים בראש השנה בתשרי.

רבותינו המקובלים כתבו כי יש שלושה סוגים של פירות, וכל סוג כנגד סוג אחר של בני אדם: יש פירות שנאכלים גם התוכן וגם הקליפה, כמו ענבים ותאנים. אלו כנגד הצדיקים הגמורים - ששלמים גם מבפנים וגם מבחוץ.

יש פירות שהפרי עצמו טוב, אבל יש פסולת בפנים - הגרעין. כמו זיתים ותמרים. אלו כנגד אנשים שמקיימים תורה ומצוות, אבל צריכים עבודה כדי לבער את היצר הרע שבתוכם.

ויש פירות שעטופים בקליפה קשה מבחוץ, אבל בפנים יש פרי טוב - כמו הרימון. אלו כנגד אנשים שנראים מבחוץ רחוקים מתורה ומצוות, אבל גם "ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון".

כשמקלפים את הקליפה החיצונית, מתגלה הנשמה הטהורה שבפנים.

ואם נתבונן בפסוק שמשבח את שבעת המינים, נגלה שהרימון נמצא בדיוק באמצע, לרמוז שגם את אלו שנראים רחוקים, עלינו לקרב. וכשנעשה זאת בחיבה - יתגלה האור היהודי העצום שבתוכם!