
מוסיקה

פרשת וארא לא מביאה פתרון מיידי. אין בה רגע אחד שבו הכול מסתדר. יש התחלה של תהליך. וזה אולי הדבר הכי אמיתי שיש.
הרבה אנשים אוהבים סיפורי הצלחה מהירים. שיר שתפס ב"בום", הופעה שהתמלאה תוך יום, פריצה שנראית פתאום. אבל מי שחי את הדרך יודע היטב: כמעט שום דבר אמיתי לא קורה ככה.
אני פוגש לא מעט צעירים ששואלים אותי איך מתחזקים קריירה במשך זמן רב. התשובה שלי תמיד פשוטה: סבלנות. לא במובן של "לחכות", אלא במובן של להמשיך לעבוד גם כשלא מרגישים שמתקדמים.
אנו רואים את זה אצל עם ישראל. אחרי כל כך הרבה שנות שעבוד, הם אפילו לא יודעים, אבל גלגל הגאולה כבר התחיל להסתובב.
גם בקריירה שלי היו תקופות כאלה; עבודה בלי פידבק מיידי; החלטות שלא היה ברור אם הן נכונות. אבל בדיעבד, דווקא התקופות האלה בנו את היציבות.
עם השנים למדתי לא לפחד מהקצב האיטי. לא כל שיר צריך להיות להיט, ולא כל ערב צריך להיות שיא הקריירה.
לפעמים מספיק לדעת שאתה הולך בדרך שלך, ולא נגרר אחרי אף רעש.
יש משהו משחרר בהבנה הזאת. אתה מפסיק לרדוף, ומתחיל לדייק. אתה מקשיב יותר לעצמך, ופחות עושה השוואות.
וזה אולי המסר שאני לוקח מפרשת השבוע: "לאט, אבל בטוח" זו לא עוד קלישאה, זו דרך חיים.
מי שמחזיק מעמד, מי שלא מוותר על האמת שלו, בסוף גם רואה תוצאות.
שבת שלום!