מהשמש האלמוני בירושלים, לאבי כוונות התפילה בדורו

רבי שלום שרעבי, המכונה הרש"ש, נולד בצנעא שבתימן בראשית המאה ה־18, ועתיד היה להפוך לאחד מגדולי מקובלי ירושלים והשפעתו חוצה דורות עד ימינו. סיפור חייו נשמע לעיתים כאגדה על ענווה, התמדה ותורה עמוקה, אך הוא סיפור אמיתי של אדם שהקדיש את כל חייו לגילוי סודותיה של חכמת הקבלה.

עוד בצעירותו נודע הרש"ש בכישרונו ובתשוקתו ללימוד. בגיל שמונה־עשרה בלבד החליט לעזוב את תימן ולעלות לארץ ישראל, מסע שארך חודשים ארוכים ועבר דרך הודו, עיראק ודמשק. באותם ימים, המסע מירכתי חצי האי ערב לירושלים היה מסוכן ולא ודאי, אך שלום הצעיר נדחף על ידי כמיהה עזה להתקרב למוקדי הלימוד הרוחניים בירושלים, ובייחוד לישיבת “בית אל”, מרכז חשוב של מקובלים שפעל ברובע היהודי בעיר העתיקה.

כשהגיע לירושלים, ביקש להתקבל לישיבה, אך לא כתלמיד, אלא כשמש פשוט: לסדר את הספסלים, להשיב את הספרים למקומם ולהדליק את הנרות. תפקידו הצנוע הפך לסמל ענווה שמלווה את דמותו עד היום. אלא שבלילות, בעוד הישיבה ריקה, התמסר שלום הצעיר ללימוד סתרי תורה. כשהתלמידים וראש הישיבה נתקלו בקושיות קשות בלימודם, היו מוצאים למחרת בבוקר פתק ובו תשובה מדויקת ועמוקה. התופעה עוררה פליאה, וראש הישיבה האמין כי הפתקים מגיעים "מן השמיים". רק כאשר בתו של ראש הישיבה גלתה את סודו של שלום, נחשפה זהותו כאיש רוח מופלא. מהר מאוד הפך השמש הצעיר לתלמיד מוביל, ובהמשך, לראש הישיבה בעצמו.

כאשר נפטר ראש הישיבה, מונה רבי שלום שרעבי לעמוד בראש ישיבת “בית אל”. עם עלייתו, הכניס שיטת לימוד סדורה בקבלה הלוריאנית, תורת האר"י, והעמיק את עיסוק הישיבה בכוונות התפילה: סדרים מדויקים של מחשבה והתבוננות שיש בהם, על פי הקבלה, כדי לחולל תיקון רוחני בעולמות העליונים.

רבי שלום שרעבי חיבר כמה מהספרים המרכזיים בתורת המקובלים המאוחרת: “סידור הרש"ש”, הכולל כוונות תפילה המשמשות עד היום בחוגי המקובלים בירושלים ובקהילות תימן, “נהר שלום” על כוונות התפילה, ו“אמת ושלום”, הגהות וביאורים על ספר “עץ חיים” של האר"י. כתיבתו נחשבת לאבן יסוד בלימוד הקבלה המעשי, ודרכו הפכה לשיטה הנלמדת עד ימינו בישיבת “בית אל” המחודשת.

בין תלמידיו המפורסמים נמנו גדולי הדור: החיד"א, רבי יום טוב אלגאזי, ורבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב. דרכם הופצו רעיונותיו של הרש"ש בכל רחבי העולם היהודי, מפרנקפורט ועד מרוקו ותימן.

רבי שלום שרעבי נפטר בי’ בשבט בשנת תקל"ז (1777) ונטמן בהר הזיתים. קברו הפך מוקד עלייה לרגל, ומורשתו ממשיכה להאיר את הדרך למי שמבקש לטעום מאור הקבלה. דמותו נותרה סמל לענווה של אמת ולשילוב נדיר בין חכמה נשגבה וצניעות אנושית.