הראש"ל הרב יצחק יוסף: זוהי ההנהגה הנכונה לימי השובבי"ם הקדושים

לכבוד היקר והנעלה, שלום רב.

בדבר שאלתו על אודות ההנהגה הנכונה בימי השובבי"ם, האם ראוי לעשות תעניות ותיקונים, כדברי המקובלים.

הנה, בספר "ילקוט יוסף", הלכות ימים נוראים הבאנו שיש הנוהגים להתענות בערב ראש השנה והוא מנהג טוב, אך אין בזה חיוב, ואם בגלל התענית ימעט מלמודו, עדיף שילמד ולא יתענה. כי עיקר גדול הוא שאין לך דבר גדול יותר מלמוד תורה, ובפרט בדורות הללו שירדה חולשה לעולם, ודי שיקבע זמן לחשבון נפש על מעשיו, ויכוון ליבו לשוב בתשובה ולהתחזק בלימוד התורה.

ובעניין אברכים ובחורי ישיבה כתבנו שם שאם ישכימו לסליחות עלולים להתבטל מסדר לימודם ביום, "ישתדלו לקום לומר סליחות במקצת חודש אלול... ואם גם זה לא יכלו לעשות ימשיכו בסדר לימודם כרגיל, שתלמוד תורה כנגד כולם".

והנה, את שני המנהגים הנ"ל הביא מרן ב"שולחן ערוך", ואף על פי כן ביארנו שאינם חובה, ועדיף שבני תורה ימשיכו בלימודם אם יעשו כך ויתבטלו. וקל וחומר בימי השובבי"ם, שמרן ה"שולחן ערוך" לא הביא מנהג זה, שאין לבטל לימוד תורה.

והוא הדין שלא יעשו תעניות, סיגופים ותיקונים שונים בימי השובבי"ם, אלא יתחזקו בלימוד התורה להוסיף עוד שעות, ועוד התמדה בשקידה.

וכן הורה מרן אאמו"ר ]אדוני, אבי, מורי ורבי[ זיע"א בתשובה לשאלה בדבר ההנהגה לאברכים בימי השובבי"ם, אם לבטל מלימודם ולקרוא תהלים בתענית דיבור, והשיב, שאין להם לבטל מסדר הלימוד כדי לקרוא תהלים, אלא יעסקו בגמרא כדרכם בעיון.

ורק מי שאינו יכול ללמוד ש"ס ופוסקים, ישתתף בימי תענית דיבור עם הציבור, ועל ידי כך יקרא תהלים ברצף בלי הפסקה, שיש לזה מעלה גדולה, וגם ישמור את פיו ולשונו מלדבר לשון הרע ודברים בטלים.

אך אברכים ותלמידי חכמים וכן כל מי שיכול ללמוד ש"ס ופוסקים בוודאי שאין להם להתבטל מלימודם ולקרוא תהלים בימי תענית דיבור. וכל שכן שלא יתענו ממש, וכמו שכתב רבנו המאירי: "וראוי לכל עוסק בתורה שלא יסגף עצמו בתעניות ללא צורך".

ולגבי תענית דיבור, הנה אין ספק שעבור הצבור הרחב יש מעלה גדולה בקריאת תהלים בתענית דיבור, ויש לעודד דבר זה, ובפרט בשבתות.

וכל מה שכתבנו הוא לבני תורה ואברכים, שלא יתבטלו מסדר לימודם, שהרי לא מצינו שום מקור בפוסקים הקדמונים לתענית דיבור גם באופן שלא יבקש איזה דבר הנצרך לו.

והן אמת שריבוי הדיבור מגונה, וכמאמר התנא במסכת אבות: כל המרבה דברים מביא חטא. ועוד אמרו שם, כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב מן השתיקה, וגם כי השתיקה מביאה מורא, והיא מסימני החכם.

ומרן החיד"א בספרו "פתח עינים" ביאר זאת על פי מה שאמרו במדרש "שוחר טוב", שהמדבר דברים בטלים יוצאים מליבו כנגדם דברי תורה, משל לחבית מלאה דבש על כל גדותיה, על כל רביעית מים שנכנסת לתוכה יוצאת כנגדה רביעית דבש.

והנה לעשות תענית דיבור כשאינו באמצע לימודו לא מצינו מקור לזה בש"ס והראשונים שיצטרך לרמוז בידיו וכדו' לבקש הנצרך לו.

ורק גדולי התורה והחסידות בדורות האחרונים הם שחידשו עניין זה, כדי שהאדם לא יגרר לדברים בטלים, ויוכל להקדיש את היום כולו לתורה ולתפילה.

ונפקא מינה שאם נצרך לבקש מחברו שיגיש לו איזה חפץ, יכול לבקש בפיו הדבר שרוצה בו, בפרט אם חברו אינו מבין את הרמז.