הסוד שמסתתר בפסוקי פתיחת ההיכל בכל תפילה

האם שמתם לב שבשבת אנחנו קוראים שמונה פסוקים בפתיחת ההיכל, ובימי חול פחות?

מספר הפסוקים משתנה בכל יום לפי מספר העולים לתורה: בשני וחמישי, שלושה פסוקים, כנגד שלושת העולים, בראש חודש, ארבעה פסוקים, ביום טוב, שישה, כנגד חמישה עולים ומפטיר, ביום הכיפורים, שבעה, כנגד שישה עולים ומפטיר, ובשבת, שמונה פסוקים, כנגד שבעת העולים והמפטיר.

אבל מה מיוחד בפסוקים האלה? הסוד טמון בחנוכת בית המקדש. כששלמה המלך עליו השלום סיים לבנות את בית המקדש והביא את הארון, קרה דבר מופלא: דלתות ההיכל דבקו זו בזו ולא נפתחו. אז אמר שלמה את הפסוקים הללו, ומיד הדלתות נפתחו.

לכן, אנחנו חוזרים בדיוק על אותם פסוקים כשאנו פותחים את ארון הקודש שלנו. ונהגו ישראל להרבות בתפילות ובקשות בזמן פתיחת ההיכל. מדוע דווקא אז? בזוהר הקדוש וב"שער הכוונות" מבואר שבשעה זו בוקע אור גדול מן ההיכל, ובשעה שפותחים את ספר התורה בתוך הארון, בוקע אור פנימי נוסף.

לכן יש נוהגים לפתוח את הספר תורה עוד בתוך ההיכל, לפני אמירת התפילות. תפילת "בריך שמיה" שנוהגים לומר בפתיחת ההיכל היא תפילתו של רבי שמעון בר יוחאי, כפי שמובא בזוהר.

כאשר מוציאים ספר תורה לקרוא בו, נפתחים שערי הרחמים ומתעוררת האהבה למעלה, ולכן נהגו לומר "בריך שמיה" ולהתפלל. אחד הביטויים המעניינים בתפילה הוא ההצהרה שאין אנו סומכים על "בני האלוקים", "לא על בר אלהין סמיכנא", אלו המלאכים, כפי שמוכח מכמה מקומות בתנ"ך.

אנחנו מצהירים שאיננו סומכים על המלאכים, אלא רק על הקדוש ברוך הוא.