הילד החולה הסתכל ואמר: "זה השבוע האחרון שלי!" | הרב אסי עדני בסיפור מצמרר

יש ליצן רפואי שמסתובב בבתי החולים.
הוא עובר ממחלקה למחלקה, מחפש איפה אפשר להכניס קצת אור ושמחה.

יום אחד הוא נכנס למחלקה מסוימת.
אחד הילדים שם היה חולה במצב קשה מאוד, ואף אחד לא הצליח להוציא ממנו חיוך.
הליצן ניגש אליו, זורק בדיחה אחת. לא עובד. זורק עוד בדיחה...
לאט לאט החומות מתחילות להתרכך. הילד משחרר חיוך ראשון, אחר כך צחוק קטן.
ומשם נוצר ביניהם קשר אמיתי.

יום אחרי יום הליצן היה מגיע, ורק הוא היה מצליח להעלות לילד חיוך על הפנים.
רק הוא מסוגל להאיר לו את הרגעים הכי קשים.

עוברת תקופה.
ויום אחד הליצן נכנס לחדר, והילד לא מחייך כמו תמיד.

הליצן מתכופף ושואל:
"מה קרה? למה אתה לא מחייך היום?"

הילד מסתכל עליו ואומר:
"זה השבוע האחרון שלי..."

הליצן שואל בקול רך:
"למה אתה אומר דבר כזה?"

"תראה", עונה הילד,
"בגלל המחלה שלי, אסור לי לאכול שום דבר מתוק.
לחדר הזה אין כניסה לשום שוקולד.
אמא שלי כל כך מקפידה על זה, שהיא תלתה שלט גדול בכניסה לחדר,
'אין כניסה לשוקולדים!'

והיום בבוקר אמא שלי נכנסה עם חבילה של שוקולדים...
שאלתי אותה למה הבאת לי שוקולד,
והיא אמרה לי: 'אתה יכול לאכול. תאכל מה שאתה רוצה, מה שאתה אוהב'.
אז הבנתי לבד".

ובאמת, אחרי יומיים הילד נפטר.

זה סיפור קשה, אבל עם מסר עצום:
הילד הזה, ברגע האחרון של חייו, לימד אותנו משהו יסודי:
כשדורשים ממך, זה סימן שמאמינים בך.
כשאומרים לך "אסור", "תתחזק", "תתאמץ", זה רק משום שאתה יכול.
אתה מסוגל. אתה תצליח.

ואם חלילה כבר לא דורשים, כנראה שהמצב לא הכי טוב.
כל עוד אנחנו חיים בעולם העשייה, מקום שבו הקב"ה מציב לנו משימות ואתגרים,
זו ההוכחה הגדולה ביותר לאמונה שלו בנו.
הדרישות האלה נובעות מכך שהקב"ה יודע עד כמה אנחנו מסוגלים להתקדם,
להצליח ולגדול.