
לקראת שבת

הסיבה שאדם בא לעולם הזה היא להכיר את ה'. הנשמה שלו הייתה בעולם העליון וראתה את ה', אבל לא הכירה אותו.
איך אפשר לראות מישהו אבל לא להכיר?
למשל, קורה לנו שאנחנו רואים מישהו מרחוק אבל לא מכירים אותו. בשביל להכיר אותו אתה צריך להתקרב אליו.
לכן הוריד ה' יתברך את הנשמה לעולם הזה. רק פה, דרך החושך, דרך ההתמודדויות, הנשמה יכולה להכיר אותו יתברך באמת לדעת מי הוא, שהוא כולו טוב וכולו רחמים.
בעולם העליון היא רק רואה את ה', אבל לא מכירה אותו. רק פה, בעולם הזה, כשהנשמה זוכה להתחבר עם הבורא הכול נהיה לה קל, והכול נעים.
עכשיו, אדם שאין לו את השכל, את הדעת ואת האמונה הוא לא יגיד תודה. עובדה שהרבה אנשים הולכים בכעס בעולם הזה, עצוב להם, יש להם רק תלונות, רע להם וימשיך להיות להם רע, כי אין להם דעת.
אבל כשאדם מגיע לדעת, הוא מתבונן:
לכאורה "רע לי". אבל רגע אחד מי עושה את הכול? אבא שלי. אבא עושה רע? לא ולא. אז בהכרח יש פה משהו שאני צריך להבין.
"אבא, הרי אבא עושה רק טוב, בלי רע, אז תן לי לדעת מה, אולי אני צריך לתקן משהו?"
וככה, קודם כול, לפני שאני מבין, אני כבר יודע: "בטח זה לטובתי, תודה!"
אדם שמתלונן כל היום הולך בלי שכל, ורק מתבכיין. מה חסר לו? חסר לו שכל.