
יהדות

אשתי רוצה להתגרש, אומרת שאני לא מתאים. אנו רבים הרבה. מה אני עושה לשכנע אותה לוותר על הרעיון הזה?
בזמן הזה, טבעי מאוד לרצות לשכנע אותה לחזור בה — אבל דווקא כאן חשוב לשנות גישה, כי לחץ ושכנוע כמעט תמיד מרחיקים עוד יותר.
אמת ראשונה — ברגע שהיא מדברת על גירושין, היא לא מחפשת טיעונים.
ברוב המקרים, כשהאישה אומרת: ''אנחנו לא מתאימים, אני רוצה להתגרש'' — זה לא משפט לוגי. זו קריאת כאב.
היא בעצם אומרת: אני פגועה, אני עייפה מריב מתמשך.
אין לי תקווה שזה ישתנה.
אם תענה לה בטיעונים: ''זה לא נכון'', ''למה להחריב את הבית'' — היא שוב תחווה שאתה לא שומע את הכאב, רק את האיום.
הדבר החשוב ביותר עכשיו — לא לשכנע, אלא לעצור את המלחמה.
לפני דיבורים על העתיד, צריך ליצור:
רוגע. כבוד. תחושת ביטחון.
רק על בסיס כזה אפשר בכלל לדבר על קשר.
לכן, בשלב הראשון:
לא מתווכחים על מי צודק.
לא מסבירים למה היא מגזימה.
במקום זה — עוברים למקום של:
הקשבה. לקיחת אחריות על חלקך. הורדת מתח.
זה לא מניפולציה — זה שינוי תודעתי.
אתה עובר מ-''אני רוצה להציל את הנישואין שלי'', אל — ''אני רוצה לרפא בן-אדם פגוע מולי''.
וזה מה שיכול לפתוח פתח של תקווה.
לכן חשוב כעת:
לא ללחוץ,
לא להתחנן,
לא לאיים,
לא לערב מיד בני משפחה או חברים כדי שישכנעו,
לא להבטיח שמהיום הכול יהיה אחרת,
לא לומר שזה לא מתאים מבחינה דתית.
כל אלה מעלים תחושת כליאה — ואז הרצון להתנתק מתחזק.
מה כן לעשות?
להפסיק מריבות — גם אם אתה צודק.
המסר: השקט שלך — הוא המתנה הראשונה שאתה נותן לה.
דבר נוסף: לקחת אחריות על החלק שלך בלבד.
לא "שנינו אשמים".
אלא: "אני רואה שההתנהלות שלי במריבות פגעה בך. אני רוצה לעבוד על זה באמת."
התנצלויות אמיתיות מרפאות יותר מוויכוחים.
שיחה על גירושין היא לפעמים לא ''סוף הקשר'' — אלא הסף האחרון לפני הקריסה.
אם בן הזוג מצליח:
לכבד,
להקשיב,
להפסיק את מעגל המלחמה — אז יש סיכוי לתפנית לכל החיים.
מאפילה — לאורה.