האלכוהול בחתונה היה מהודר? זה מה שרוב האנשים שוכחים לבדוק

על עם ישראל אפשר להגיד הרבה דברים, אבל דבר אחד בטוח: עם ישראל אוהב שמחות.
אין עוד אומה שבניה מברכים זה את זה במשפט "ירבו שמחות בישראל", ואין עוד מדינה בעולם שבה אדם מוזמן גם לברית מילה בצהריים, וגם לחתונה בערב.

רבים מאיתנו מקפידים מאוד לאכול רק באירועים עם כשרות מהודרת,
אבל גם בעיני המהדרין ישנה נקודה עיוורת שלא תמיד זוכה לתשומת הלב הראויה: כשרות בר המשקאות החריפים.
סוגיה זו, למרבה הפלא, אינה מוכרת דיה בציבור הרחב, ודווקא במקומות עם כשרות רגילה היא עלולה להוות אתגר של ממש.

כמעט בכל אולמות האירועים כיום, בר המשקאות מנוהל על ידי חברה חיצונית.
אותה חברה אחראית על מזיגת האלכוהול, אספקת המשקאות החריפים, הערבובים וכל ההרכבות למיניהן.

המצב הזה יוצר שורה ארוכה של בעיות כשרותיות:
גם אם לא מדובר בברמן בעייתי שמוזג אלכוהול לא מקורי בכשרות מפוקפקת,
או שממלא בקבוק מקורי במשקה דומה אך שונה, שייתכן שהאלכוהול שלו נעשה מחלב או מיין נסך, עדיין קיימות בעיות.

מה המשקה שאיתו מערבבים את האלכוהול? אולי הוא בכלל חלבי?
ומה אם הברמן מילא בביתו בקבוק עם כיתוב "פרווה" במשקה חלבי אחר? כל זה נעשה ללא פיקוח.

וגם אם לא נהיה חשדניים יתר על המידה, עולות שאלות נוספות, בסיסיות יותר:
האם הוויסקי, הוודקה ושאר המשקאות נמכרו במכירת חמץ כדת וכדין?

הבעיה הזו אינה נאכפת כראוי. לרוב, היא מסתכמת בעיקר בבדיקה של הכשרות המסומנת על הבקבוק,
בלי להתעמק מדי בהיסטוריה שלו.
במקומות מסודרים דורשים מהברמן כשרות, והוא מגיע לאולם רק עם אישור כשרות לאותו יום בלבד.
אך גם זה פתרון די "צולע", שכן איך אפשר לעקוב על עסק שמתנהל מהמחסן הביתי?

למעשה, באולמות שמחה שתחת כשרות מהודרת במיוחד, בר המשקאות הוא של האולם בלבד, ללא מעורבות של גורמים חיצוניים.
זה הפתרון הכי טוב, אבל הוא עדיין לא נפוץ מספיק.

לכן, סוגיית כשרות בר המשקאות דורשת מודעות ותשומת לב מצד הציבור.
כשאנו מגיעים לאירוע, כדאי לברר מה מקור המשקאות החריפים ומי אחראי עליהם.
רק כך נוכל להבטיח שהשמחה תהיה שלמה מכל הבחינות.