חז"ל מול תורה שבכתב - מה חמור יותר?

יש מי שמסתכל על מצוות מדרבנן, מצוות חכמים, כמשהו "דרגה שנייה". לכאורה, לא מדאורייתא, אז אולי פחות מחייב. אבל חז"ל לימדו אותנו אחרת, והתורה הקדושה בעצמה קבעה את זה בפסוק.

במדרש תנחומא (נשא, כט) מובא, אל יחשוב אדם זה לא מהתורה, אז מותר לי לוותר. הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לעם ישראל: כל מה שחכמים פוסקים לכם, אתם חייבים לשמוע. כתוב בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך". לא תסור ימין ושמאל, אפילו אם נדמה לך שטועים, אפילו אם זה נשמע לך קשה. הקב"ה מסכים עם גזרות חכמים.

המדרש אף מביא ראיה מחיי האבות: יעקב אבינו בירך את אפרים לפני מנשה, בניגוד לסדר הלידה. הקדים את הצעיר לגדול. שנים רבות אחר כך, כשהנשיאים הקריבו את קרבנותיהם, מי זכה לעלות ראשון ביום השביעי? אפרים. רק ביום השמיני, מנשה. הקב"ה עצמו אישר וקיים את מה שיעקב עשה.

הגאון הקדוש רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, מגדולי חכמי ישראל, היה ידוע בשכלו החריף. באותם ימים כיהן מושל נוצרי בעיר וינה, אדם בעל מעמד, אך גם בעל עניין, אהב לעיין בספרי היהודים, ובפרט בתלמוד.

יום אחד, נתקל אותו מושל במשפט בגמרא במסכת ברכות: "העובר על דברי חכמים חייב מיתה". זה נראה לו מוגזם. הוא שלח לקרוא לרבי יהונתן. כשזה הגיע, שאלו המושל בתמיהה: "איך ייתכן שמי שעובר על דברי חכמים חייב מיתה, בעוד שמי שעובר על דברי התורה עצמה, במקרים רבים מקבל רק מלקות? מי שאוכל טריפה או בשר חזיר לא נהרג, אז למה דווקא על דברי חכמים החמירה הגמרא כל כך?"

הרב הביט בו והשיב בשלווה: "אדוני המושל, נניח שאתה כעת גוזר עלי לצאת מן החדר, ואני לא שומע בקולך. תוכל להעניש אותי, אולי לכלוא אותי, אבל אם תהרוג אותי, המלך יראה בכך חציית גבול חמורה, ואתה תיענש קשות.

לעומת זאת, אם אדם פשוט מהרחוב מנסה להיכנס לארמון שלך, והחייל השומר מונע זאת ממנו, ואם הוא מתעקש לפרוץ, יורה בו השומר, ברור לכולם שהחייל פעל כראוי ואף יזכה לשבח.

ולמה? כי לחייל אין סמכות טבעית, הוא צריך הרתעה. אבל אתה, המושל, כבודך והדרתך כבר יוצרים סמכות. אתה לא זקוק לאיום או ענישה חמורה כדי שישמעו בקולך".

כך בדיוק, אמר הגאון, גם עם דברי חכמים. התורה, יש לה קדושה טבעית. היא נשמרת ומקודשת גם בלי סנקציה. אבל חכמים, שתפקידם לשמור על גדרי התורה, עלולים להיתקל בזלזול מצד אלו שמחפשים "הנחות". לכן חז"ל קבעו, כדי להגן על דבריהם, ענישה חמורה יותר, לא בגלל שהם מעל התורה, אלא כדי שלא יפרצו גדר.

ומה נלמד מזה בדורנו? כשאנחנו מדליקים נרות חנוכה, שהיא מצווה מדרבנן, או מקיימים כל תקנת חכמים, נזכור: אנחנו לא רק עושים זכר לנס, אלא ממשיכים מסורת של כבוד, של נאמנות, ושל קבלת עול תורה, גם כשזה לא כתוב ב'תורה שבכתב'.