הזמר חיים ישראל משתף: איך נולד שיר שמגיע ישר ללב?

שואלים אותי לפעמים, איך נולד שיר? כמה זמן לוקח לכתוב שיר? הלחן מגיע לפני או אחרי?

ובכן, אין לי תשובה אחת. לפעמים זה ניצוץ של רגע, לפעמים מילה שאני שומע באקראי, ולפעמים תחושה שאני נושא איתי ימים ארוכים עד שהיא מבקשת לצאת החוצה.

יש שירים שנולדים בלילה שקט, כשאני לבד עם הגיטרה או הפסנתר. אני מתחיל לנגן, מלטף אקורד, ואז פתאום צץ משפט. מילה אחת שמדליקה בתוכי אש. משם הכול מתחיל לזרום. והלב פשוט מוציא את זה החוצה.

לא תמיד אני מבין לאן זה ילך, לפעמים זה שיר שמח, לפעמים נוגע, לפעמים תפילה. אבל אני נותן לו להוביל אותי.

יש גם רגעים שהשיר נולד בכלל ממפגש עם אנשים. מילה של ילד בהופעה שהעירה אצלי נקודה טובה, שיחה עם אדם זר, או סיפור ששמעתי בדרך. משהו נוגע בי, ואני מרגיש שהוא צריך לקבל קול.

השירים הכי אמיתיים הם אלה שמגיעים מהלב בלי תכנון.

ואז מגיע השלב של האולפן. שם, מול המיקרופון ובליווי הנגנים, השיר כבר מקבל חיים. אני שומע אותו מתעורר, מתלבש בלחן, מתמלא נשימה.

לפעמים אני סוגר את העיניים ונותן לעצמי פשוט לשיר, לנגן על המיתרים ולתת לנשמה ביטוי דרך השירה.

בכל פעם ששיר נולד, אני מרגיש כאילו קיבלתי מתנה. כי שיר הוא לא רק יצירה, הוא רגש, הוא זיכרון, הוא חיבור בין עולמות.

אין לי דרך לתאר לכם את ההרגשה הזו על הבמה, כשהקהל שר את השירים שנכתבו עם המון רגש ודמעות. דתיים וחילונים כאחד, כולם מתחברים לטקסט וללחן שנכתבו אי שם, לבד, עם עצמי, בלילה של הרהורי מחשבות.

כולם מרגישים שייכות. כולם מרגישים שאין גדרות ואין מחיצות.

הכול נפתח וזורם כמו מים בנהר. כי זוהי כוחה של שירה.

ואם יש מישהו ששומע את השיר ומרגיש שהוא נכתב עליו, זו בשבילי פסגת היצירה.