הרב יהודה סעדיה: גם כשהרב שמואל מחפוד היה חולה, הוא עדיין זחל לבית הכנסת

אל בית הכנסת יש להיכנס ביראת שמיים וחרדת קודש, וכפי שכותב דוד המלך:
"בְּבֵית אֱלקִֹים נהְַלֵךּ בְּרָגֶשׁ",
וכותב האר"י ז"ל שזהו סוד הפסוק "וּמִקְדָשִּׁי תִּירָאוּ",
והוא מסוגל מאוד להביא את האדם לידי מעלות גדולות ונשגבות.

ויתעכב מעט בפתח קודם שיכנס, ויאמר אז את הפסוק:
"וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל־הֵיכַל־קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ"ָ.

וייכנס פנימה אל הקודש המואר כולו באור אלוקי,
וכפי שכותב ה"ראשית חכמה":
"בית הכנסת מלא מאור כבוד ה'... ואף על פי שאין אנו רואים דבר, צריך להאמין זאת באמונה שלמה!"
ועל כך אמר דוד המלך:
"ה', אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָָ".

צדיקים במשך כל הדורות היו מזדרזים ומתאמצים להתפלל דווקא בבית הכנסת, גם כאשר היו להם מניעות וקשיים.

אני זוכר את מארי שמואל מחפוד עליו השלום, דודו של הגאון הגדול הרב שלמה מחפוד שליט"א,
שהיה רב בית הכנסת בו זכיתי להתפלל בימי ילדותי בשכונת שעריה בפתח תקווה.
לקראת סוף ימיו הוא חלה מאוד, ולא היה מסוגל אף לשבת, אך זה לא מנע ממנו להגיע מדי יום לבית הכנסת.

עיניי ראו כיצד הוליכו אותו בכיסא גלגלים עד הכניסה לבית הכנסת,
ושם, לבקשתו, הוא נשכב על הרצפה, וללא עזרת הסובבים
זחל בכוח ידיו בלבד במאמצים עילאיים עד למקום מושבו,
ושם החל את תפילתו הטהורה שהתקיימה בשכיבה מתחילתה ועד סופה.

יהי זכרו ברוך.