מהמרפסת בניו יורק - לחופה בירושלים: איך תפילה אחת של אימא שינתה את חיי

בגיל 21 הרגשתי שהעולם כולו פתוח לפניי. החלטתי לרכוש כרטיס טיסה לארצות הברית. עברתי בין ניו יורק ללאס וגאס, נהגתי על מכוניות יוקרה, לבשתי בגדי מותגים, וישנתי במלונות מפוארים.

חייתי את החלום. יום אחד יצאתי למרפסת הדירה המפוארת שלי, הרמתי את הראש לשמיים, ושאלה מוזרה עלתה בליבי: כאן אני רוצה להישאר לנצח? הרגשתי שמשהו מציק לי בנשמה. הרגשתי ריקנות. אמרתי לעצמי: 'כמה אתה יכול לאכול, לשתות, לטייל?'

חשתי חוסר סיפוק מוחלט מכל מה שעשיתי. התיישבתי על הספה והרגשתי בודד. פתאום יצאו מהפה שלי מילים שלא חשבתי עליהן עד אותו היום: 'אני רוצה להקים משפחה!' ממש באותו רגע, הטלפון צלצל. זו הייתה אימא. היא שאלה לשלומי, והוסיפה משפט משונה. 'אני מתפללת שתזכה להתחתן כדת משה וישראל, בארץ ישראל'.

היא סיפרה שבכל שבת היא מדליקה נרות ומתפללת שאחזור בתשובה שלמה. כשניתקנו, פרצתי בבכי. פתאום הבנתי שכל החומריות הזו - זה באמת הבל הבלים. אבל הבנתי עוד דבר: לב של אימא תמיד מרגיש את הלב של הבן שלה, גם אם הוא נמצא במדינה רחוקה.

החלטתי לקנות כרטיס טיסה חזרה לארץ ישראל. כשהגעתי לנתב"ג, ניגש אליי בחור חב"דניק. הוא נעמד מולי, חייך חיוך גדול, ואז חיבק אותי. 'זה אני! שמואל! שירתנו יחד בצבא!' פתאום נזכרתי. 'שמואל!' חיבקתי אותו בחזרה. 'תגיד לי', שאלתי, 'מאיפה כל השמחה הזאת?' 'גם אתה יכול! רק תתחבר לקב"ה!' הוא צחק.

ביקשתי משמואל שיניח לי תפילין, ואמרתי 'שמע ישראל' בהתרגשות. ביקשתי ממנו ברכה - שאזכה להתחתן עוד השנה עם בת ישראל, בדיוק כמו שאימא מתפללת. שמואל חייך ואמר: 'תקשיב, בשבוע שעבר אחותי חזרה מארצות הברית והיא מחפשת שידוך.

גם אמא שלנו התפללה שתחזור, וגם היא התחילה להתקרב ליהדות. אולי אתם זיווג משמיים? עברתם בדיוק את אותה הדרך'. החלפנו טלפונים ונפרדנו לשלום. כשהגעתי לבית, אימא קפצה עליי בחיבוק והחלה לבכות: 'תודה אבא ששמעת את התפילות!' למחרת הטלפון צלצל.

שמואל הציע לי להיפגש עם אחותו. באותו שבוע נפגשנו. ומפה לשם, התחתנו וזכינו לבנות בית של תורה!"