מרן הרב יצחק יוסף בפסק הלכה: מתי חוגגים בר מצווה לילד שנולד פג?

לכבוד היקר והנעלה, שלום רב.

בדבר שאלתו על אודות בנו שנולד פג [קודם הזמן], והונח באינקובטור — ממתי יש למנות לו י"ג שנה? האם מיום הלידה, או מיום שיצא מהאינקובטור?
ונפקא מינה להנחת תפילין, לעלייה לתורה, לצרפו למניין, להיות שליח ציבור וכיוצא באלו.

הנה, כבר כתבנו בנושא זה בסייעתא דשמיא בספרנו "ילקוט יוסף", שובע שמחות חלק ב' בדיני מילה. ואחר שנים גם מרן אאמו"ר זיע"א כתב בזה בשו"ת "יביע אומר", והביא דעת הרופאים שמה שנותנים את התינוק באינקובטור עם החום שבו, "משלימים" בזה כמו מה שנעשה בתוך הרחם להשלמת הוולד.

וכל עוד שלא יצא מהאינקובטור לאוויר העולם, חשיב כמו הריון אריכתא [נחשב כמו המשך ההריון], והביא כמה [מרבותינו] האחרונים שכתבו כן: ב"לבושי מרדכי", ובשו"ת "שבט הלוי", וכן גם ב"מנחת שלמה" כתב שהחום שבמכשיר הוא משלים על פי רוב את ההריון.

וכתבו כמה אחרונים משמו שזמן פדיון הבן הוא רק לאחר ל' יום אחרי שיוציאוהו את הוולד מהאינקובטור. והאריך שם הרב, ולמסקנה כתב שאין לקיים מצוות פדיון הבן אלא לאחר ל' יום מעת שהוציאוהו מהאינקובטור, על פי הרופאים.

ובספר "ילקוט יוסף" בהלכות פסוקי דזמרה כתבנו שעל כל פנים לעניין בר מצווה [לחייבו במצוות] מסתבר שמונין לו לחומרא י"ג שנה מיום לידתו, ולא איכפת לן [לנו] במה ששהה באינקובטור איזה זמן. דזה שייך לדון אי חשיב [אם בהגדרה ההלכתית הוולד נחשב] נפל או שלא, אבל אחר שחי, הרי נתברר שלא היה נפל, וממילא מונין לו מיום לידתו.

לכן, יש להחמיר ולחייבו במצוות ובהנחת תפילין ביום שמלאו לו י"ג שנים מיום לידתו. אך לעניין לעלות לתורה, לצרפו למניין או להעלותו לשליח ציבור, נקטינן לחומרא [נחמיר] שלא להחשיבו גדול עד שימלאו לו י"ג שנה מיום צאתו מן האינקובטור.

וכן השיב מרן מלכא אאמו"ר זצוק"ל, הובא בקובץ "נר דוד", שיש לנקוט בזה לחומרא לכל מילי [לכל עניין].